גדי ארצי
אוגוסט 1938. בית החולים בעפולה.
בן זקונים נולד לאולגה לבית גרינהוּט ולאברהם לבית וייס, גדי, אח למורדי.
אולגה ואברהם עלו ארצה מאוסטריה. אברהם וייס נענה לקריאת בן-גוריון 'עִבְרי בְּארץ ישראל', ואימץ את שם בן-דודו ארצי, וכך – ''שניים במחיר אחד'' – גם שִימֵר את הקשר המשפחתי. באותה עת, מורדי, ששֵרַת בצבא הבריטי, לא היה פנוי לעניינים מעין אלה.כך נשאר מורדי בשם המשפחה המקורי, וייס.
הורי אולגה, סבא גְרִינְהוּט וסבתא אַנְטוֹנְיָה, עלו ארצה בעקבות בִּתָּם, והצטרפו לגבע. סביב דמותו של סבא גרינהוט התפתח פולקלור ססגוני. בעל חוש הומור מיוחד, נוח לבריות, וחביב על כולם. באוסטריה, היה בעל אולפן הסרטה, וזכה להתחכך עם ידוענים כמרלין דיטריך ואחרים. קשריו הגיעו עד הקיסר פרנץ יוזף, אשר העניק לו במתנה זוג פמוטים. אלה, 'כיכבו' כל השנים, על השידה בבית מורדי וחנה וייס.
הפרוטות המצויות תדיר בכיסו של סבא גרינהוט, שימחו לב גדי הילד, אשר נהג להזמין את חברו גדעון הלוי. יחד, היו חוצים את הואדי אל הצרכניה בכפר יחזקאל, ובפרוטות הללו, קונים שוקולד. מצרך נדיר, אותה תקופה.
גדי היה בן מחזור ח'. הוא חווה ילדות שמחה, עליזה ופעלתנית. טיולים רבי מעללים עם דניאל רז, משחקי כדורגל, מעשי קונדס למיניהם ועבודה. אושר גדול היה עבורו, לאחוז בהגה הטרקטור, מגיל צעיר, והרבה בזכות מורדי, אחיו הבוגר, מוּשָׂא להערצה.
בִּנעוריו, שוּבָּץ בַּפלחה, ואף חָבַר אל הפָלַחים המבוגרים, אשר נסעו לעַבֵּד את שדות הפלחה המרוחקים, בדרום הארץ.
גדי היה מראשוני גבע, שהתגייסו לצנחנים. 1956 היתה שנה קשה מבחינה בטחונית: התקפות מסתננים על ישובי הגבול, אשר גררו "פעולות תגמול" צה"ליות. תעלת סואץ נחסמה לְמעבר כְּלֵי שַיִט ישראלים. פורצת מלחמת קָדֵש-סיני. על הצנחנים הוטלה המשימה, לצנוח אל מְעֵבר לקווי האויב, תחת פיקוד רפאל איתן. צניחה קרבית ראשונה של גדי - במעבר המיתלה. גדי נפגע בגבו. מהר מאד שב ליחידה, אשר החזיקה את דרום חצי האי סיני, שמרה על האיים סנפיר וטיראן, והֵגֵנָה על תנועה חפשית של כלי השיט לאילת. זכתה כל היחידה, וגדי ביניהם, בְּעיטור צניחה קרבית.
השֵרוּת בצנחנים הביא את גדי לפעילות מבצעית באזור ירושלים. אחד הישובים בו שהה היה קיבוץ רמת רחל, שם הכיר את רבקהל'ה שׁקְלַרוּק. שלוש שנים לאחר מכן, קשרו חייהם זה בזו. גדי מָסוּר ונאמן באופן טוטאלי.
וכך שרו במסיבת נישואיהם, במילותיו של גדעון הלוי:
שמע נא גדי, איש הפלחה,
אל תהיה כל כך גלמוד.
לD6- אותך נשלחה,
ותקבל כאן ג'יפ צמוד.
גרישה, בניק ואליוקים,
אז ייצאו מן הכלים.
גם אתה חשוב כמוהם,
גם לך יש גלגלים!
גדי עבד בפלחה ואחר כך במדגה. להנאתו, שילב את תחביב הזֶמֶר, כזַמָר בגבעטרון, משך ארבע שנים. הפרישה מהגבעטרון היתה לטובת מחוייבותו לעבודה.
גדי עבד שנים רבות בקואופרטיב בית-שאן-חרוד. חרש את הארץ לאורכה ולרוחבה. בהמשך, חביב עליו היה תפקיד סידור העבודה בקואופרטיב.
חוויה מכוננת בחייו היתה לידת הבנים, אופיר וגיל. מכאן ואילך משתנים סדרי בראשית: ראש וראשון לַכּל – הבנים! מרכז חייו. את הירח מוריד עבורם! אין מכשול שאינו מדלג קָלִילוֹת מעליו. כל קושי הוא פְּחוּת ערך - אל מול צָרְכֵי וּרְצונות בניו. שבּת, בה הבנים נשארים בצבא, מביאה את גדי ורבקהל'ה להתייצב כחיילים, עם השניצלים והשטרודלים, גם אם צריך לחפש משך לילה תמים אחר המחנה של גיל, ולמוצאו אֵי שם בִּשלולית ענקית בשטח.
המשפחה הקטנה מתרחבת: גיל וצילה מביאים לעולם את ים, חן ופז. לאופיר ושירי נולדים תום, עומר ואוֹרי. כל אחד מהם עולם ומלואו, וכולם ממלאים את ליבו של סבא גדי אושר ואהבה.
עשר שנים שימש גדי בתפקיד נהג חינוך. לוקח מורות ותלמידים אל בתי החינוך. וכשהמחוגים עומדים על השעה והדקה היעודות – הרכב יוצא. ייקה וקפדן, כבר אמרנו?....
הגיל ו''התרגיל'' עושים את שלהם. איש לא ינצח את הזמן! ההגה ננטש, לטובת 'בקרה'. גדי שָׂמַח לקום מדי בוקר לעמל יומו, לָחוּש פרודוקטיבי, חיוני וּפעיל. ובעיקר, שהתקבל במאור פנים על ידי להב, מנהל מחלקת ההשקייה.
למַעֵט עבודה, גדי לא השקיע במימוש עצמי. בני ביתו היו בראש מעייניו! גם את הטיול האחרון לרוסיה - ולמרות בריאותו הרופפת - עשה למען רבקה'לה, ובלבד שתהיה מאושרת! ואפילו בימיו האחרונים התאמץ 'להחזיק פאסון', שהבנים – חלילה - לא ידאגו לו. הוא כבר יסתדר!
גדי הלך לעולמו, והוא בן שבעים ושמונה.
יהי זכרו ברוך.