על קברו של אליקים גולן
כתב נחמן
אליקים — פרשת חיים של עצמה ויזמה הגיעה לקצה. פרשת שנות יסורים וסבל — תמה לגווע.
ערב חג-האסיף נאסף אל עמו אדם רב-פעלים, איש כבד-יבולים ומעש. מעמודי התווך. מעתה, מצטרף גם פרקך, אליקים, אל ספר ״אגדות המקום״.
איש משק ועבודה: בלול במספוא, בזיתים ובריכוז-המשק, בפיתוחו, ובבינויו. ובאזור — פעיל ב״אגודת-המים״. ער לחשיפת מקורות- קיום, לגילוי מכמני-החיים הצפונים בטבע האזור ובמעמקיו. קצין- פיתוח ראשון של משרד החקלאות באזור. ושנים על שנים פעיל ומעורר בועדת החינוך שלנו. דוחף לשיפור חינוך הילדים, להעמקת השכלתם ולהעמקת שרשיהם בבית הזה, בגבע, בקבוצה, בעבודה. מנוע חזק שאינו דומם לרגע.
ומאז הפרישה מן העבודה — לרגל המחלה — שנים ארוכות של הליכה בשולי — המעשים כשנפשו שסועה ונקרעת בין הכמיהה להוסיף ולעשות ובין מגבלות הגוף והזמן.
איש עקשן ותקיף היה אליקים. נאבק על דעתו ולא זז מעמדתו, אדם הבז לבלתי אפשרי, זר לחולשה, איש שאינו מסתפק בקים ואינו משתעבד להישג אך גם אינו מסתנוור מן החדש.
ללא השכלה פורמלית — השכיל להגיע למעמד של סמכות גדולה בעניני חקלאות ומשק. מכח נסיונו, תבונתו ושכלו החודר היו לו מהלכים בין ראשוני הקובעים והפוסקים בעניינים אלה.
זכרון רחוק: בשטחי ה״משולש״, למטה בימי שרב ארוכים של שלהי-קיץ. אליקים מתהלך לו יחף בשדות, על שלפי תירס קצור ודגן, מבוסס בערוגות ההשקיה של התלתן, בתלמי הירוק והחום של הסלק, נוגע חושנית באדמה, ללא חציצה, ממולל באצבעותיו צמח שנבט, מועך תולעת, אומד בכפו משקלם של גרעינים, בוחן פרי, רגב מרגבי האדמה, אדן מאדני השדה.
אליקים — חלוץ מובהק! כנער מן העיירה שבפולין הוא עולה ארצה ועובד עם חבריו ב״חבורת הדרום״ שבנס-ציונה, ממעצבי קבוצת "דרומיה״, ומאז בואם לגבע בשנת 1929 — מראשי הבנאים של קבוצתנו, תמיד במרכז העשיה ובראשה.
מעולם העיירה היהודית בשלהי קיומה המסורתי — אל מוקדי המעשה של חלוץ בארץ.
פרשת חייו של אליקים — כולה קו ישר ועקבי של הגשמה עמוקה ואיתנה. משך רצוף של התפרצות כחות יצירה ענקית שהיו, כאילו, גלומים ואצורים בצעיר היהודי שבגולה, עד שמצאו להם כאן סדן לפורקנם, והתגלמו במעשה החקלאות, בהקמת המשק, בבנין הקבוצה.
נחמן רז