אליוקים והילדים
כתבה דינה
הספורים אמנם ידועים אבל יש רצון להזכר בהם.
גרנו כולנו יחד ואתנו טייח, יהודי פשוט, לא יכל היה להבין צורת חיינו (לא בלטה בינינו החלוקה למשפחות) והוא לא יכול היה להחליט מי משתייך למי, בשני מקרים לא היו לו ספקות. נירה המתולתלת היא בת של ליבוש ונעמי כמובן, היא של אליוקים.
בשבת בבקר כלם במיטות, על כל הצריף נשמעת צעקתה של נעמי: ״לוקים קח אותי למיטה;״ ואליוקים ממהר מביא אותה למיטה והשמחה גדולה.
אנחנו בדגניה הבחורים עובדים במושבות של עמק הירדן והגליל. ביום ששי חוזרים כלם. מוסרים רשמים ומספרים חויות. אליוקים איננו, פשוט תפס את נעמי ושניהם יחד עם עמוס ברץ, (אז בן 10) ערומים בסירה דולפת בירדן — שבוע ימים לא התראו.
אליוקים יוצק שוקת בחצר הרפת בדגניה. פתאום מרגישים שנעמי איננה. התברר שאליוקים לקח אותה, העמידה בשוקת והמשיך לעבוד, ושניהם מרוצים.
פעם כבסנו, אליוקים ואני, הגיגיות עמדו, מאחורי קיר הצריף שבו היו שאר הבחורות ונעמי, פתאום נעמי בוכה, אני נשארתי במקומי, (בצריף אמה וכל הבחורות) אך אליוקים רץ, נעמי נפלה. דם יורד מאפה. משתדלים לעצרו בעזרת סמרטוט רטוב. נעמי מבוהלת מהדם והסמרטוט צועקת בכל כוחותיה. אליוקים לוקח אותה מידי מישהו ומשלח את כלם מהחדר, וראה זה פלא — בחדר שקט. אני מציצה דרך החלון, אליוקים ונעמי שוכבים, אליוקים מחזיק על פניה את הסמרטוט, שר לה וכלם רגועים. את הסמרטוט זכרה נעמי ואהבה גם אחר כך..
אנחנו בגבע, ימי עבודה ארוכים. זמן לילדים כאילו מעט, אך מי יזכור ימי הולדת.. בעגלת ארגז רתומה ומלאת ילדים יוצאים לדרך, כמעט חוץ לארץ ... לבית אלפא.
אנחנו בצריף הרכבת. חדר קטן, מטה, על המטה אליוקים ועליו. שורה שלמה של ילדים. אחת, שתים, שלש מקפיץ אותם אליוקים.. כלם נופלים, והמשחק מתחדש. שואלים אותו .. מנין הכח ומאין הסבלנות?
מישהו ספר השבוע, אבל פרח מזכרוני מי זה היה... ילד קבל מכה ובבכי עבר ע״פ אליוקים. אליוקים עכב אותו, שפשף את המקום הפגוע, אחר כך נשף ואמר ״ככה עושים כשרוצים שלא יכאב״. פעם שניה נחבל הילד אמו רצתה לנשק אותו לנחמו. ״לא כך,״ אומר הילד, ״צריך לשפשף ולעשות פו.״
על אף הדרישות הגדולות בעבודה היתה לאליוקים גם שפה משותפת עם הילדים: למיכה היו בעיות .. אחרי שבוע ימים של עבודה (הילדים עבדו הרבה) הגיע שבת והוא רוצה לישון עד שעה מאוחרת.
כשקמים ובאים לחדר האוכל של ביה״ס כבר עורכים את השולחנות לצהריים. נמצא פתרון: אליוקים מוריד בשבת, אל בית המוטור ארוחת בקר הראויה לשמה, ומיכה, שקם אחרי שינה בריאה, יורד לשם לסעוד את ליבו.
אליוקים סבא. הערצת הנכדים רבה. נכד רוכב על כתפי אביו ומודיע בתוכחה ״אין לן שערות בכלל.״ האב הנפגע שואל ״ולסבא יש?״ ״או, לסבא יש הרבה שערות״. (באופן אובייקטיבי היחס הוא הפוך.) אליוקים מצייר ילדים מתולתלים, חתול גדול שבבטנו יושב לו חתול קטן ועוד. אחד האבות שרואה שהמשימה אינה קשה מנסה להתחרות אך מאמציו נתקלו בבוז: ״רק סבא יודע לצייר״. אליוקים מספר ספורים. שואלים אותו ״למה לא תרשום?״ ״בשביל מה לרשום? כשרוצים לספר ממציאים משהו חדש.״ הרבה שר לילדים ושירים האהובים עליו היו אהובים גם על ילדיו.
הילדים באורים וברביבים צריכים למלא בין משימות בר-המצוה משימה אחת של כתיבת תולדות המשפחה. אליוקים מספר, וספוריו מרתקים, נשמעים כאילו חדשים לגמרי.
בבר-המצוה השנה, אליוקים הרגיש רע מאד, וחשבנו שהמשימה תיכשל. הוא התחיל לספר, התעודד תוך כדי הספור והילד התעשר בנכס.
פעם נסענו לבי׳׳ח בילינסון לבדיקה שגרתית, ומכוון שהיה זמן עד לתורו יצאנו, בינתיים, לגן ביה׳׳ח. עברו על פנינו שתי גננות עם כ-10 ילדים. אחד התעכב על-יד אליוקים. אליוקים דובב אותו. והנה תוך דקות מספר כבר הקיפו אותו כל ילדי הקבוצה.
והוא ארגן משחקים, שוחח איתם, השפיע על ילד שהיה בידו כדור לשתף גם אחרים במשחקו. הגננות המופתעות רק שאלו מנין יש לו גישה כזו לילדים.
כשהגיעה שעת□ ללכת, צריכים היו את עזרתו של אליוקים כדי לנתק את הילדים ממנו.
קצת מהעבודה של אליוקים
אליוקים נכנס לעבודה בלול, ענף לגמרי חדש בשבילו, ניגשנו לבית אלפא (שם היו לולנים מעולים בעלי ידע מקצועי). קיבלו אותנו אמנם טוב אך עם קורטוב של זלזול, על היותינו ירוקים. הם העבירו אלינו א-ב׳ מיסודות עבודת הלול.
לא עבר זמן רב ובאו מבית אלפא ללמד מהלול בגבע. חברה אחת מגע נסעה לבית אלפא וחזרה מלאה התפעלות מהשכלולים שראתה שם. אותם אביזרים שעוררו את התפעלותה היו מעתקים מהלול של גבע.
מאותה תקופה זכורה לי קריקטורה של שלום ז"ל: שני אנשים קטנים כורעים ברך ומותחים חבל (קו), אליוקים גדול לפי שלוש מהם, עם רגלים ענקיות, עם אצבעות מפושקות (כדי שלא יהיה ספק שהוא יחף). עם 3 שערות עומדות על ראשו(הקרחת היא השמצה באותו זמן או ראית הנולד). בצעד ענק הוא עובר את החבל. תחת יד אחת אינקובטור חשמלי ותחת יד שניה מפטמה. אחריו נגרר ארגז עם תרנגולים אנגליים. אליוקים במספוא מתהלך יחף, בידים מעדר ויוצר תעלות להשקיה, ונדמה ששרשים עמוקים נמשכים מרגליו וחודרים לעומק לאדמה. בחור צעיר רזה וזריז הולך אתו. שניהם נושאים אלונקה וכך, הבחור שוקע עמוק בבוץ, אליוקים הכבד ממנו הולך בלי לשקע.
בשבת השחורה -
זכור לי: אליוקים התישב בערב על יד שלחן סידור עבודה מוקף בגדר של ״סברים״ אלה היו הילדים שגויסו לעבודה במקום העצורים, והמשק משגשג.
פעם בא יהודי לחצר. פגש באליוקים יחף וכנראה מלוכלך ושאל אותו ״איפה מרכז המשק?״ אליוקים אמר "אני.״
"עזוב שטויות״ ענה האורח, ״אני צריך את המרכז.״
לא היו לו שעות קבלה פנו אליו בכל השעות, שעות הארוחה, ההשכבה והעבודה. ״חבל לבזבז זמנו וזמני, רשמתי ואסדר." הפניות היו בכל השטחים, והוא השתדל לפתור את הבעיות, בלי לשלח אנשים לכתבת אחרת. הוא הכתובת. באחת השבתות, בהיות אליוקים חולה, טיילנו והגענו לרפת החדשה, שזה עתה סיימו את יציקתה. ראינו את זאב כהן משקה את הבטון. אליוקים מאושר: ״הבטון הזה לא יתפורר״.
אליוקים כבר חולה ואינו עובד. אך יוצא לגיוסים בקטיפים. פעם חזר נרגש מקטיף אשכוליות. יפתח אבן צור היה לוקח ממנו את הדליים המלאים ומביא לו ריקים. ״כאילו אינני יכול להסתדר לבד״.
דינה