יובל
כתבה ניקה
65 שנה שרנו בלווי האקורדיון שלך ואיתך.
65 שנה רקדנו לצלילי מפוחית הפה שלך והאקורדיון שלך – ולפתע הקולות האלה נדמו. קשה להשלים.
אני אשה ותיקה בגבע וזוכרת המון אירועים הקשורים ליובל – ניגנתי בתזמורת המנדולינות בניצוחו של אלמליח וכמובן שיובל היה בין חברי התזמורת. הקונצרטים במוצאי שבת בחדר הקריאה של גבע - יובל החליף את שמואל קופל ז"ל, שיזם את הנוהג הזה, והיה אחראי על המשך המסורת - מוסיקה קלאסית מתקליטים, כמובן. השכלתי המוסיקלית למוסיקה קלאסית באה משם. באמצע שנות ה-40 יובל יצא לקורס מנצחי מקהלות וניצח על מקהלת פסח במשך שנים.
יובל – איש משק אכפתי, עד כדי אדיקות. כל דבר היה חשוב כדי לשמור על צביון הקבוצה וכך גם חינך את ילדיו. נשא בתפקידים מרכזיים בגבע. היה מזכיר הקבוצה, גזבר, היה מהמלווים החשובים של קבוץ כפר - חרוב והקשר איתם נמשך עד היום. הגיע היום ויובל נכנס לעבודה ב"בקרה" וכל עבודה מכבדת את עושיה, וגם להרכיב ברגים זה חשוב מאד, לא פחות משום דבר אחר – וזו גדוּלתו של יובל.
יובל והאקורדיון – קודם אקורדיון קטן ובמשך הזמן הוא גדל. יובל ליווה את הגבעטרון בשנותיו הראשונות. יובל והאקורדיון מלווים את כל חגי גבע, אם בחדר האוכל או ריקודים ושירה בשדה.
משפחת גוריון תמיד שרה. היתה ונשארה כך עד היום. צלילי גיטרה ואקורדיון תמיד נשמעים משם. לדינה ויובל קרה אסון נורא, אין נורא ממנו - מותה של זיוה - ושניהם קמים וממשיכים והנגינה נמשכת - כי את הנגינה לא מפסיקים.
השנים עוברות, לא נעשים צעירים, פה ושם באים כאבי הגוף וגם עליהם צריך להתגבר. יש בגבע מנהג יפה: בחגים יש מפגש בין ילדי הגיל הרך והסבים והסבתות – וכמובן יובל מלווה את השירה. בקיץ אנחנו נפגשים בבריכה – מעין חוג השחיינים "הבוגר". כל יום בשעה 12 בצהריים מופיעים "השחיינים", כל אחד במסלולו הקבוע, שוחה את בריכותיו והביתה, תוך כדי שחייה משיחים על כאב פה וכאב שם – כנראה תכונה של "זקנים".
דינה ויובל – צעירים לנצח! אז מה קרה? מה פתאום? קשה מאד להשלים!
עכשיו אתה נח. נוּח בשלום.
ניקה