מירהל׳ה מספרת את קורות חייה:
נולדתי בגבע בשנת 1934. גבע הייתה אז קבוצה קטנה אבל בקבוצת הגיל שלי היו הרבה ילדים, כך שתמיד הייתה לנו חברה.
בהיותי בגן נפטרה אמי לאחר מחלה ממושכת ואני נותרתי ילדה יחידה.
באותן השנים לא גרו הילדים בחדרי ההורים וגם חדרי ההורים לא היו דירות מפוארות. אלא חדר אחד למשפחה. הצעצועים היו לרוב מעשה ידי ההורים וגם הם במספר מצומצם. הרהיטים בחדרו של אבי היו מעשה ידיו. בחדר הייתה מיטת ברזל , ארון קטן, שולחן ושני שרפרפים. בפינת החדר הייתה מיטת ברזל לבובה, מעשה ידיו שעליה הייתה גאוותי, הבובה ששיחקתי בה הייתה תפורה מסמרטוטים.
בהיותי בגן השתוללו בארץ מאורעות 36-39,ובאזורנו היו כנופיות שמידי פעם היו מציתות את צינור הנפט עיראק-חיפה והלהבות נראו עד גבע. גם בגבע הציתו את הגורן. חצר המשק הייתה מוקפת עמדות, ולעיתים הייתי מצטרפת אל אבי כששמר בעמדה. בזמן התקפה היינו שוכבים מתחת למיטות בגן. בשנתי האחרונה בגן פרצה מלחמת העולם השנייה. מתקופה זו זכורה לי ההאפלה - החובה לאטום את כל החלונות לבל יראה אור בחוץ, מפחד הפצצות מטוסים. פעם אחת כשהייתי בחופש בתל-אביב הייתה הפצצה באמצע הלילה ודודי נאלץ להוריד אותי בכוח למקלט, בבוקר שמענו שבאותה הפצצה נהרגו אנשים רבים בעיר.
בגבע היה אז מקלט רדיו אחד, בחדר הקריאה, מדי ערב היינו באים לשם עם ההורים לשמוע את החדשות לפני השינה. על הקיר הייתה תלויה מפה גדולה של אירופה ובדגלים סומנו מהלכי הקרבות. בדאגה עקבנו עם הורינו, שלכולם היו קרובים באירופה, אחר התקדמות הגרמנים, במיוחד זכורה לי הידיעה על מרד גטו ורשה וחיסולו.
כשהיינו בכיתה ג' הגיעו לארץ "ילדי טהרן" - ילדים שברחו מפולין עם פלישת הגרמנים לרוסיה, ועברו דרך רוסיה האסיאתית לטהרן. שם נאספו על ידי חיילים יהודים ששרתו בצבא הבריטי והובאו לארץ. עשרה ילדים מקבוצה זו הגיעו לגבע וחלקם למדו בכיתתנו. מהם שמענו סיפורים רבים על אימת המלחמה, הרעב ברוסיה וכך נהיינו מודעים יותר למלחמה. בשנת 945 , עם סיום המלחמה, הגיעה לגבע קבוצה נוספת של ילדים שנקראו ה"שוויצרים" - ילידי יוגוסלביה שהיו תחת השלטון הגרמני והגיעו ארצה דרך איטליה ושוויץ. מהם שמענו סיפורים רבים בעיקר על הכיבוש הגרמני. בתקופה זו היינו כבר קבוצה גדולה שנוספו אליה גם ילדי-חוץ שבאו מהעיר. בבית-הספר הייתה חברת ילדים גדולה ופעילה שהיו לה הרבה ועדות והפעלות. באותן שנים הייתה בגבע מחלקה של הפלמ״ח שהשתתפה בפעילות נגד השלטון הבריטי, והיינו מודעים לנעשה בארץ.
בהיותי בכיתה ח' פרצה מלחמת השחרור, הכיתה היחידה שהייתה מעלינו, כיתה י״א, (היו פותחים כיתה כל שנתיים, שלוש), הפסיקה את לימודיה ועבדו במשק. נהינו הכיתה הגבוהה בחברת הילדים ונשאנו באחריות לכל הפעילויות.
בזמן המלחמה חפרו בידיים מקלטים ותעלות כי בסמוך אלינו היו כפרים ערבים עוינים. תקופה מסוימת אפילו נסעו במשוריינים מגבע לעפולה, עד שהכניעו את הכפר זרעין. בזמן הקרבות על ג׳נין היה בגבע ריכוז גדול של חיילים. עקבנו יום יום בעיתון אחר מהלכי המלחמה.
לאחר המלחמה היה גל עליה גדול לארץ ומעברות אחדות הוקמו באזורנו. יחד עם עוד כמה ילדים הדרכתי ילדים במעברה.
ב-952ן התגייסתי לצבא עם כל בני מחזורי. שרתי בנח״ל, תחילה בקורס מכי״ם ואחר כך בהיאחזות הנח״ל בעין-גדי. שם נפגשתי באופן ישיר עם עולים חדשים בעיקר ממרוקו, עיראק, פרס ורומניה.
לאחר השרות הצבאי נשארתי בעין גדי לשנת שירות. נפגשתי עם ערי שבא ממעין ברוך, החלטנו להתחתן ולבנות את ביתנו בגבע.
(מתוך עבודת השורשים של טלי)