על נחשון ידין זכרונו לברכה
״הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו — לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו״ (תהילים ט״ו).
כאלה היו דמותו ואורח חייו של נחשון שלנו. לאנשים כאלה ייעד המשורר הקדמון מגורים ומשכן באוהל ה׳ ובהר הקודש. להם נאות הכבוד המיוחד הזה. אלה, המעטים הנדירים — הם אהוביו ויקיריו.
חרש ובחשאי התהלך נחשון בתוכנו, אך מי שעין לו ראה וידע היטב: אבן מאבני הפינה לכל מעשינו. הוא ממעט דברים, אולם בעל דיעה ובעל עמדה משלו, ברורות ומפורשות. איש החריצות וההתמדה, ההסתפקות במועט וההקפדה הרצינית בקלה כחמורה, שקד על האמת שתהא תמיד שלמה ומלאה. כך שנים על שנים בהנהלת החשבונות, כשאינו מרים ראש מעל הניירות, כך בעת שיחות אקראי בענייני דיומא, כך בחילופי־דעות על הנעשה בבית ובמדינה.
וגם לשמוח בשמחת חברים אהב, להרים כוסית בשעה של נחת, לאחל בחיוך ״מזל טוב״ מכל הלב איש רעים וידידות.
איש השורה והמשרה, היה מאותם מעטים שלפיהם מתישרים, לחוות־דעתם מאזינים, את שיקול דעתם שוקלים ובמחשבתם מתחשבים. מאלה שהסמכות היא פועל יוצא מעצם חייהם ואישיותם.
נחמן רז