תיש אינך רואה?.. מיש!
מתוך מאמרו של אמנון ידין
״מפולקלור הצמחים״ במערבו
של הגליל - קובץ בוטני 1980
על פסגת הר המוריה, היא הפסגה עליה עקד אברהם אבינו את יצחק בנו, במקום בו ניצב בית מקדשנו החרב, בנוי כיום מקדש הקדוש קדושה רבה למוסלמים - קובת־יו־סחרה, או כיפת הסלע. המאמינים סבורים כי הסלע הלבן הוא המקום הקיצוני - אל־אקצא, וממנו המריא מוחמד לסיורו בשבעת הרקיעים, ולכן הם מיחסים לו קדושה רבה. קדושה זו מוצאת את ביטויה בדרכים שונות ומגוונות, אך הבולטת והחשובה שבהן היא צורתו ותוארו של המקדש, ומעמדו על סביבותיו. הכפה הזהובה המתנוססת בראש הבנין נתמכת על שתי שדרות של עמודים הסובבים את הסלע, ועליהם סוגרים קירות היוצרים מתומן(אוקטגון). הקירות מצופים ציפוי מושלם באריחי קרמיקה פרסית, מעוטרת פיגורות צמחיות ודוממות וערבסקות מחכימות מבפנים ומבחוץ, ופה ושם באריחי שיש בצבעים מגוונים. המקדש ניצב על במה מוגבהת שממנה יורדים לשלוש רוחות השמים במדרגות אל רחבת הר־הבית. על הרחבה, בשולי הבמה ממש, משני עברי המדרגות, נטועים עצי מיש. עצים גדולים, וותיקים, נשואי פנים, כבדי גזע ועבותי ענפים, יפי צמרת ומעמיקי שורש. ניכר בהם במישים הללו שכבר ראו שנים הרבה, שנים המיטיבות אתם, והם רעננים ושופעי חיות. עצים אלה הם חלק בלתי נפרד מכיפת הסלע, אבר מאברו של המקדש, לא עצים שניטעו על יד המקדש, אלא מרכיב הכרחי משלמותו של המקום הקדוש. ניכר בו, במי ששתלם, שהוא ידע מה הוא עושה, ולשם מה הוא עושה זאת.
מאז מטופלים העצים בקפידה ובמסירות, כמו הבנין כולו. לכל מוסלמי מובן וברור שחס לו מגעת לרעה בעצי מיש אלה, ואסור בתכלית האיסור לקטוף מהם זלזל או לשבור ענף, לקטוף עלה או לחבל בדרך כלשהיא במיש. אך הפרי מותר בקטיף. בשלהי דקייטא עושים העצים פירות שחורים מאורכים, גודלם כאפונים, והם נאספים ונאכלים על ידי הילדים הסובבים בהר הבית. מהו תפקיד העצים במכלול כיפת הסלע, ולשם מה ניטעו שם? את התשובה לכך מביאה הגברת קרואופוט בספרה: ״מהארז ועד האזוב״. האדם חשוף כל ימיו לפגיעתם של ג׳ינים, שדים, שעירים, רוחות רעות ושאר מזיקים בישין, הזוממים לפגוע בו וברכושו. ניתן להתגונן בפניהם באמצעים שונים. אחד מן התקפים שבהם הוא עץ המיש. המיש כוחו רב למנוע דריסת רגל של נשמות תועות ושל כוחות רעים, על־כן רבה תועלתו וגדול ערכו.
הדרך הפשוטה והיעילה ביותר ליהנות מחסדו של העץ היא לטעת מיש סמוך לביתך ולחסות בצילו שלו ובטוח. אולם כאשר אינך יכול לגדל מיש או לטלטלו ממקום למקום, ניתן להסתפק בפיסת עץ מעצת המיש. הכפיס משמר בתוכו מכוחו המופלא של המיש, בתנאי שתקפיד לכרתו בשבת בבוקר טרם הזריחה, ומוטב ביום העשרים ושבעה לרמדאן, לאחר שקיעת החמה. אם תדקדק באלה, בידך אמצעי נייד ונוח. ניתן לתלותו כקמע בצוואר הילדים, ניתן להצמידו למיטה, לתוקעו בקיר או לקובעו בדלת הבית. ניתן לרכוש כפיסי מיש בשוק הבשמים בירושלים, בקסבה בחברון, וליד כנסיית המולד בבית־לחם, כקמע וכעדי, מלווים חרוזי עינבר או זכוכית צבעוניים. אפשר לשאתו על חוט תלוי בצוואר או רכוס לבגד.
על מנת לסמוך את השראתו של המתקן, יש למלמל מפעם לפעם: "יא תיס, מה תשוף אל מייס?!", ובתרגום לעברית: "יא שעיר, אינך רואה?!... מיש!", ואז הנך מוגן ממש.