על עמי כי איננו
כתב שמעון זבולון
עמי, או כפי שכינוהו החברה, גורן, היה עטרת ראשנו, אהוד על כולם, חביב, מבין, עוזר ומסייע, שקט ונחבא אל הכלים. אולם מים שקטים חודרים עמוק, כן גם גורן. ידע והבין בכל, ובשובו הביתה לחופשה מהצבא, היה ממעט בסיפורי גבורה מן הצבא וכל הקורות אותו. והיה מתעניין במשק ובענפיו השונים. שואל לשלום החברה, מעודד וממריץ. בתור ספורטאי, עסק בכל המקצועות האהודים עליו ובהצלחה כלל לא מבוטלת.
כבן מחזורו, שעבר עם עמי את כל שלבי החיים, מילדות ועד לבגרות, שעל אחר שעל לא אשכח, כיצד יותר מכולם הצליח בכל מעשי ידיו ועסוקיו. כבר בילדותו היה מנהיג מלידה, ועל זאת יעידו, כל בני המחזור שהיו באים ומתייעצים עמו, שומעים לרוב לעצתו. כמובן, בצבא, כפי ששמעתי, ממש העריצוהו, הבחינו בכושר מנהיגות , בקיאות וצניעות. לא התנשא מעל כולם למרות שהתעלה עליהם במספר דרגות, העריכוהו וכבדוהו פקודיו וגם מפקדיו.
זכורני כשהתגייסתי לצה״ל קבלתי מגורן כעבור חודש ימים מכתב שגרתי, אבל מה עצומים היו הדברים במכתב זה, דברים של התעלות, של הרמת המוראל, עידוד, היה זה ממש משב רוח מרענן. מכתב זה בטא את רגשות החברה שבבית לבן מחזור הנמצא בצבא, ואז ידעתי שלבו של גורן נמצא עמי ועם כל בן מחזור, אפילו אם אינו נמצא לידו. קילומטרים הפרידו בינינו, אולם מלבו של גורן לבני מחזורו הפרידו מילימטרים בלבד.
המכתב האחרון שגורן שלח אלי היה בתקופה ובימים של טרם־מלחמה, ובו הוא כתב והדגיש את המוראל הגבוה של החברה ועל הנצחון והבטחון שיבוא במהרה. והוא באמת לא בושש לבוא, אבל עמי, אשר פתיל חייו קופד במערכת הנצחון, לא זכה לראות בנצחון, שלולא הוא ורבים מטובי בנינו, מי יודע מה היה אתנו עתה.
אהה! בלא עת הלכת מאתנו ועל כגון אלה אומרים : חבל על דאבדין. יהי זכרו ברוך !
שמעון זבולון