עמי (עמירם) גורן

 

בן פרידה ומיכאל גורן

נולד בגבע   21.07.1946

נפל בקרב בגזרת רפיח במלחמת ששת הימים   5.06.1967

נטמן בגבע

כ"ו אייר תשכ"ז

לאתר יזכור      תמונות      דברי ניחומים וזכרון     סרטון לזכרו

ואלה תולדותיו

כתבה פרידה

 

עמי נולד בכ״ב תמוז תש״ו, ב־21 ליולי 1946 בגבע. זה היה כשלושה שבועות אחרי ״השבת השחורה״, כשאביו היה כלוא ברפיח, ואמו בבדידותה, הביאה את עמי, בן הזקונים, לעולם.

כשאבא, כעבור חמישה חדשים חזר הביתה, מצא תינוק שופע אור יקרות, עיניים פקוחות וזוהרות לרווחה, מביעות רוך ותבונה, קלסתר פנים חטובים להפליא ורווי גנזי נסתרות.

אכן לא הכזיבו סימני הילדות שלו המופלאים גם את המשך התפתחותו כילד, כנער, כבוגר וכחייל.

על עמי כי איננו

כתב שמעון זבולון

 

עמי, או כפי שכינוהו החברה, גורן, היה עטרת ראשנו, אהוד על כולם, חביב, מבין, עוזר ומסייע, שקט ונחבא אל הכלים. אולם מים שקטים חודרים עמוק, כן גם גורן. ידע והבין בכל, ובשובו הביתה לחופשה מהצבא, היה ממעט בסיפורי גבורה מן הצבא וכל הקורות אותו. והיה מתעניין במשק ובענפיו השונים. שואל לשלום החברה, מעודד וממריץ. בתור ספורטאי, עסק בכל המקצועות האהודים עליו ובהצלחה כלל לא מבוטלת.

כבן מחזורו, שעבר עם עמי את כל שלבי החיים, מילדות ועד לבגרות, שעל אחר שעל לא אשכח, כיצד יותר מכולם הצליח בכל מעשי ידיו ועסוקיו. כבר בילדותו היה מנהיג מלידה, ועל זאת יעידו, כל בני המחזור שהיו באים ומתייעצים עמו, שומעים לרוב לעצתו. כמובן, בצבא, כפי ששמעתי, ממש העריצוהו, הבחינו בכושר מנהיגות , בקיאות וצניעות. לא התנשא מעל כולם למרות שהתעלה עליהם במספר דרגות, העריכוהו וכבדוהו פקודיו וגם מפקדיו.

 שלום חבר'ה!

(מכתב מאיציק תמיר)

אולי יהיה זה לא נבון מצדי, לכתוב לכם כעת דברי אבל על עמי, אני מרגיש צורך דווקא לכתוב, דווקא להכאיב שוב, דווקא לזרות מלח, להכאיב לי וגם לכם, על שהוא הלך ואני חי, הוא שותק ואני נושם.

ראיתי בעמי, ויודע אני שזוהי גם הרגשתכם, מין מוסד מושלם וגמור, משהו קבוע — גבוה, שיש לשאוף כדי להגיע אליו. הוא משהו על־אנושי, אלוהי בשלמות שלו. שלמות היופי, השכל, הרצון והצדק.

סיפורה של פלוגת עמי

מספר סרן דני

 

...ביום העצמאות היתה הפלוגה בחופשת חג. אני נקראתי מביתי במוצאי חג העצמאות. הפלוגה הגיעה למחרת, התארגנה במהירות וירדה דרומה — לתקופת כוננות. בתקופה זו התאמנה הפלוגה בכל הנושאים המקצועיים המיוחדים לכל איש בטנק. בנוסף אימנו את אנשי הצוותות לתפקידי פיקוד. ברביעי ביוני זזנו לעבר הגבול.

בבוקר החמישי לחודש, קבלנו קבוצת פקודות אצל מפקד הכוח, אל״מ רפול, בה הודגשה אפשרות שנצא בו ביום לקרב. הקרב יהיה מר, וכפי הנראה תהיינה אבידות, וכדי להפחית ממספר האבידות, יש להצמד אל האויב, להכריע אותו ולא לתת לו לברוח.

הסימן לפתיחה נועד להיות הנפת הדגל האדום, שהיה פרוס על אוהל חולית הפיקוד של רפול.

דקות מספר לפני השעה 0800 חלפו בטיסה נמוכה מאוד 3 להקי פוגות, וכבר שמענו התפוצצויות מרחוק. הסתובבתי לאחור, וראיתי את נפנוף הדגל האדום, מלווה קיפול רשתות ההסוואה. פתחנו מכשירי הקשר, הקשר היה תקין. דווחתי נכונות לתנועה. המפקד פקד על תנועה.

 תעודת ציון לשבח