יובל –
כה הולם היה לך שם זה. יובל אשר נפתל בנפתוליו הרבים. יובל אשר פלס לו בכחות עצמו את דרכו.
יובל אשר מימיו קצפו לפרקים ואף השתפכו על גדותיו.
יובל אשר מימיו חתרו אל הבלתי נודע, אל האין סוף, תמיד תמיד, ואם גם בעצלתיים, לא חרב יובלך מעולם.
יובל אשר מימיו זרמו בעצב וביגון.
יובל אשר מימיו הלכו הלוך וגלוש הלוך וגלוש, ונשאו אתם את מנגינת הבדידות. לא פסקו מנבוע, צלולים וזכים, ותמיד.
ואמנם יובל, לא חרב יובלך, הוא ממשיך ומפרה.
ומימיו זורמים וקולו נשמע על כל צעד ושעל שם זרמו מימיך הרבים.
יורם נחשון