דברים שנישאו על קברו של זאב כהן
כתב גילי קורן
בין יום הזכרון לשואה וחג העצמאות, נלקח לפתע חברנו היקר זאב כהן לעולמות אחרים, כאשר היו לו עוד הרצון והיכולת לעשות הרבה בעולמנו. שני המועדים מאפיינים כל-כך את תולדות חייו של זאב.
השואה - אשר עברה את נעוריו, אך הביאה אותו להתחבר להכשרה ציונית, להעפיל ולבסוף,מיום שהגיע ארצה הוא חי את העצמאות, עשה וחשב הכל למען המדינה והבית.
זאב נולד בשנת 1931 בעיירה בהונגריה. גדל במשפחה בעלת דעות חופשיות אשר דבקה בסוציאליזם והתנגדה לציונות. המשפחה שמרה רק חלק מסמליה של היהדות - בעיקר בחגים. הוריו היו אנשי עבודה. בהיותו בן 8 עברה המשפחה לבודפשט הבירה. זאב למד בבית-ספר רגיל ושם החל להרגיש את האנטישמיות ביחסם של חלק מהתלמידים (השם "כהן" בלט וגירה אותם במיוחד) וזאב נאלץ להתגונן ולהיאבק.
פרק השואה בחייו החל משנת 1943 עת גויס אביו לפלוגות עבודה של הנאצים. ממחנה העבודה חזר חולה אנוש ונפטר בזרועות זאב הנער.
זאב בן ה-13 נשאר אחראי לאחיו הצעירים ועוד ילדים שהסתתרו-יחד אתם במרתף ובדרך נס ותחבולות שונות הצליחו לשרוד עד הכיבוש הרוסי בשנת 1945. בעקבות התלאות של תקופת "אחרי המלחמה" השתכנע זאב - אשר ראה עצמו "סוציאליסט הונגרי" - להצטרף להכשרת גורדוניה ואז החל פרק הציונות בחייו.
בסוף 1946 העפיל על ספינת מעפילים "התקווה" כמו רוב הספינות, גם ספינה זו נתפסה ע"י הבריטים וזאב נשלח למחנות בקפריסין . מקפריסין - למחנה המעצר בעתלית ממנו שוחרר בספטמבר 1947.
זאב רצה מאד להיות בין מקימי קבוץ חדש. הוא היה תקופת מה במצובה, אחר-כך הצטרף לגרעין צ'כי בגניגר. כשהתפרק הגרעין - הצטרף זאב אל הגרעין ההונגריבגבע ומאז 53 שנים הוא חי ופעל בגבע. את תקופת הילדות והשואה שיחזר לעצמו בעת ביקור "שורשים" שעשה בהונגריה וכן השתתף בפרויקט הזכרון והתיעוד של הבמאי הנודע סטיבן שפילבג אשר נציגיו צלמו, ראיינו ותיעדו את סיפורו.
חג העצמאות של זאב, כאמור, נמשך 53 שנים והיה כולו - גבע.
כאן היה זאב ממש מוסד בפני עצמו. עם לכתו כאילו הלכה מאתנו פיסה מנוף המקום. אין כמעט פינה או שטח פעילות ויצירה משקית וחברתית שלא נמצאת בה טביעת חשיבתו ועשייתו.
בגבע החל לעבוד בפלחה ובהפעלת כלים מכניים. היה ראשון למפעילי הבולדוזר בחצר ובסככות הרפת - ייעול עבודה עצום במונחי הימים ההם. עם הנוער המקומי התחבר - הן בעבודה, הן כשחקן כדורגל בקבוצה המקומית והן כשחקן שחמט.
עבד במטעים - נטע וריכז את הפרדס הצפוני. ריכז את ענף הזיתים ואף השתתף בנסיונות למיכון המסיק.
לימים ריכז את ועדת התכנון ואח"כ היה מרכז הבנין כ -10 שנים. במסגרת תפקידיו אלה - תכנן וביצע את הרחבת השיכונים ללינה משפחתית, בנה מבני משק ומבני ציבור, תוך מחשבה על רווחת המשתמשים על היעילות התקציבית ודבקות בנורמות והחלטות האסיפה בנדון.
את עיקר ייעודו הציוני - מילא זאב כמדריך חברות נוער עולה - חברות "הזייבושים" שלו - נערים אשר נאספו מפינות נידחות של החברה הישראלית וחונכו על ידו להיות בני אדם טובים וישראלים טובים.
רבים מהם זוכרים לו לטובה כל השנים.
כך גם הדריך אולפן לעברית שהיו בו עולים חדשים ממצרים ופולניה. זאב אהב ללמוד. כל חייו קרא ולמד בתחומים בהם עסק.
בתחילת דרכו החינוכית למד בסמינר בית-הכרם בירושלים ושמע תורה מפי אנשי מחשבה והגות ראשונים במעלה - ביניהם ישעיהו ונחמה לייבוביץ'. שנים אחר-כך למד בסמינר אפעל במסגרת הקורס לחשיבה ומנהיגות חברתית וכלכלית בקיבוץ.
בסוף שנות השבעים מילא את תפקיד המזכיר ותרם רבות לעדכון התקנונים והנוהלים של הקבוצה. איש ישר-קו ושואף לצדק וסדר קבוצתי היה זאב ולא נרתע מלפעול ולהביע דעה בכל נושא, ועדה ועניין אשר שרתו לדעתו את מטרות גבע.
בשנים האחרונות - תוך כדי עבודתו ב"שקדיה" ואח"כ בבקרה יזם וביצע את "מעלה הגבעה" אשר הפך משדה קוצים למדשאה, גן פורח ושדרת האקליפטוסים - נקיה ומתחדשת. תכניותיו להמשך ולשיפור נקטעו עתה באמצע.
בשדה המשק והחברה - יזם, פעל ודחף להקמתה של ועדת-ביקורת ולמינוי של מבקר פנים לקבוצה.
עמד בראש מוסד הביקורת וניהל אותו בצורה אוביקטיבית, דמוקרטית למופת ובצורה מעוררת כבוד.
בכלל הדבקות בדמוקרטיה היתה חלק מישותו של זאב. השתתפותו המתמדת באסיפות הקבוצה ובדיוניה היתה לשם דבר.
כזה היה איש הקבוצה, איש גבע - זאב כהן.
חג העצמאות המתמשך של זאב היה גם בהקמת המשפחה הענפה והמושרשת בארץ.
בראשית שנות השישים חבר אל לנה. נולדו להם ארבעת הבנות אשר נישאו וחיברו את המשפחה אל חמולה אשר מקיפה כמעט את כל גבע. זכה ל - 12 נכדים ונכדות אשר יכולנו לראות מידי יום את הנחת, השמחה והגאוה שפוכות על פניו הקורנות בכל מפגש איתם.
ימתקו לך, זאב, רגבי עפרה של הגבעה אשר היתה כה יקרה ללבך ולמענה פעלת כה הרבה.
אנו נישא סביב עינינו, ניזכר ונזכור אותך בכל אתר ובכל עת.
גילי קורן