כוח החיים
כתב נחמן
מתוך גיא ההריגה, מתוך המחנות, צעדות־המוות והמשרפות, ממרתפי המסתור, כוכי-המחבוא ואימת הכליה המרחפת יומם ולילה - מתוך כל אלה - בקע וצץ האדם! פלא הישרדות הגוף והרוח - ניצב ועומד בלבוש אדם שיש לו שם וקלסתר פנים וחיתוך דיבור ואורח מעשה והתנהגות.
מתוך כל אלה צמח זאב. רק אחותו ואחיו הצעירים באו אתו. ללא הורים, ללא קרובי משפחה. שלושה ילדים בודדים. ניצולים חיים.
מיד בחלוף הרעב, נצמד אל שרידים - חברים מנוער ויחד טיפחו חבורת נערים - חלוצים שחלומם - לארץ ישראל! לחיים חדשים. וכאן - היישר למלחמת העצמאות, ושוב אל ההרג, אל מחשך הקיום והתקומה.
וזאב, ללא פרפורי היסוסים, ללא פזילות אל מה שהיה מחוץ למרחב המטרה המרכזית, זו שבכוחה שרד וגבר וחי - בכל ימי השואה ההיא ואחריה. משנצמד לחבורת הצעירים יוצאי הונגריה, דרך בשבילו הישר - אל הקבוצה, העבודה, החברה ואח״כ - המשפחה.
איש הקו הישר היה זאב. אדם שאינו בנוי לפשרות, ״לעיגול פינות״ - לכן נתקל לא פעם בקירות ובביקורת, לעיתים נאותה ולעיתים ארסית - אבל הוא לא היה בנוי מחומר שברירי ורך. ספג והוסיף ללכת בדרכו. זו שבה האמין ואותה רצה. אל העבודות והתפקידים החשובים והקשים ביותר נבחר - נרתם זאב, כי היה איש של חובה, אדם של אחריות. אומר ועושה!
כיהודי המקפיד לבית־התפילה, היה זאב מקפיד להשתתף באסיפות. לא פעם היה מעניין להתבונן ולראות כיצד צומח האיש הזה, מרחיב ומגוון תחומי פעילותו, יוזם כל הזמן יוזמות של חידוש ושיכלול, מתאמץ להכניס לחיי החברה, בעיקר, דפוסי עשייה חדשים, צורות משופרות יותר של פעולה. הרבה מאמצים נחוץ היה להשקיע, כדי להתגבר על כל מיני שגרות והרגלים ודפוסי-חיים - בחברה וותיקה, בעלת הרגלי חיים ומסורת של דרכי עבודה. אבל זאב היה מתעקש לקדם דברים שבהם האמין, ולא מעט הצליח.
תחום שגרם לו הרבה צער היה עניין ההשכלה, שלא הספיק לרכוש בגיל המתאים, בגלל התנאים במלחמת העולם השניה.
הווייתו הסקרנית וצמאת הדעת חתרה לכך בלי הרף: ללמוד, לקרוא, לשמוע, להבין יותר את העולם בו אנו חיים; תחומי דעת וידע כגון: פילוסופיה, היסטוריה, מחזאות, ספרות ויהדות. גם בתחום הבניין - ללמוד, לקרוא, ולהבין בתוכניות בניין ופיתוח שטחים ולבסוף ב׳בקרה׳, בתחום בקרת האיכות עניין הדורש דיוק רב ואחריות גדולה.
גם לצד האסתטי של החיים היה לו חוש ויחס מיוחדים. תמיד מסודר, נקי ומאורגן. ולבסוף - טיפוח הדרך העולה אל הגבעה שלנו. נוי וצבע בכניסה לישוב ואפילו את הדגל - תלה על תורן. מתנוסס בכניסה מהכביש הראשי. גם בציור ניסה לשלוח יד אך לא הרחיב בזה הרבה.
כחטף בא מותו. ללא סימני אזהרה. ללא תלונות על מכאובים כלשהם. כך באחת, נכרת ונפל.
נזכור את זאב כאחד הטובים והנאמנים, שכל דרך חייו הייתה מופת ודוגמא לכוח ההתגברות, לעליונות הרוח על הגוף.
יהי זכרו ברוך!
נחמן רז