לזכרה של אימא
כתב מקה מגל
היום אנו מלווים את ״סבתא גבע״ לדרכה האחרונה. שערות לבנות, שמחת חיים, הסתפקות במועט ואצילות נפש. הלכת מאיתנו יותר מדי מוקדם, שקד לא הספיק להגיד לך שלום, דיגי עדיין לא ילדה, לא הספקתי אפילו להתקשר אתמול, קוקי לקחה לי את התור לארוחת ערב איתך ביום שישי, את הבריכה עדיין לא פתחו ומי בהיריון או הולך להתחתן נצטרך עכשיו לדעת ממישהו אחר.
לא דיברת הרבה אבל לימדת את כולם בדרכך הפשוטה והמיוחדת להסתפק במועט, במה שיש, לכבד כל אחד בדרכו שבחר, לא ״לקטר״ וליהנות מהקיים.
למדנו ממך מהי מסירות ואהבה לכל אורך דרכך ובמיוחד בתקופה הארוכה שטיפלת וסעדת את סבא. לא ביקשת עזרה, הכול לבדך בכוחותייך את, בשקט ובשלווה הפנימית שכה למדנו להעריך.
היית מוקד עלייה לרגל, מרכז המשפחה, מגנט שקירב אלייך את כולם. יום, לילה, קיץ חורף, עם בגדים נקיים, מלוכלכים, חג ומועד. כל הנכדים, בצעירותם ובבגרותם נהנו להגיע לביתך הצנוע, לטעום מהרוגאלאך, שתמיד היו כדי שלא יחסר ובמיוחד ליהנות מחברתך המחבקת, הפשוטה, המקשיבה, המקבלת כל אחד כפי שהוא.
לא הכרת מהו מחשב ומהו טלפון נייד, אבל את ימי ההולדת של הילדים, הנכדים והנינים זכרת היטב, בין אם מהזיכרון או מהמחברת הקטנה בשולחנך. ידעת עד יומך האחרון איפה נמצא כל אחד, מה מעשיו וכמה את צריכה לדאוג. הייתה לך ״מפת דאגות״, מפה מיוחדת לא מלחיצה, מתעניינת, מבררת לעצמך את המידע הדרוש ואז מודיעה ממה להיזהר, למה לשים לב. כשרוצים להתעדכן מה קורה - שואלים את סבתא, זה הרי ברור. מסירת המידע הייתה בקודים ידועים ומוכרים. גם החושים שלך לגבי העתיד היו מהמפורסמות. ידעת להגיד מראש מה יקרה ועם מי, חושים שלא טעו. הסתפקת במועט, בכל המובנים. בעשרים וחמש השנים האחרונות הסתפקת בלחכות לחתונה הקרובה, לנכד הבא, ואחר מכן הנינים, רק את הבא בתור. כל שהיה והספקת - הרגשת שלמות.
הקדמת את זמנך שנים לא מעטות בכך שסיגלת לעצמך אורך חיים בריא ספורטיבי השומר על הבריאות והנפש, שחלקים ממנו אנו מיישמים היום - הליכה יומיומית, שחייה בבריכה ריצה וטיולים.
לפני כמעט ארבע שנים עמדת בפני הכרעה לא קלה של ניתוח לב. הסיכונים היו ברורים. לקחת הכרעה של בחירה בחיים. נפרדת בדרכך מיקירייך מתוך ידיעה ובחירה ברורה. לא היית מוכנה להיות נטל על ילדייך, העדפת את הסיכוי לאיכות חיים וחיים בכבוד על פני האלטרנטיבה השנייה. החלטת וזכית, לאחר תהליך ארוך של התאוששות שרק בזכות רוחך האמיצה עמדת בו.
הערצנו אותך על כך. נהנינו לראותך חוזרת, אחרי כל מה שעברת, למסלול החיים הרגיל, לשמחת היומיום. שמחנו שזכינו איתך בעוד מספר שנים טובות.
אנחנו רוצים להודות לבית גבע, לחברים, המבוגרים והצעירים, על הקשר הידידותי והחיבה שהענקתם לסבתא בכל אשר פנתה. תודה מיוחדת למריה שליוותה את סבתא שלוש שנים בנאמנות ובמסירות. דאגה לכל מחסורה. בזכותה היו אלו שנים יפות של נחת והנאה מהחיים. תודה לכולכם שבאתם לחלוק כבוד אחרון לסבתא גבע שלנו בדרכה האחרונה.
מקה