אמא
כפי שחיתה כך הלכה מאיתנו, בשקט, בשקט, כמעט מתנצלת על טרדה שנגרמה.
מאוחר התחלתי להכיר את אמא, להכיר ולהוקיר. שלא כמידתה - מידותיה.
שקטה, מופנמת, בעלת רצון ברזל וסבלנות איו קץ, שומעת הכל, יודעת הכל, לעולם אינה עוסקת בשיחות רכיל. לעולם אינה מעבירה ביקורת. את שהיה לה להגיד - אמרה בעשייה.
בדברים שהיו חשובים בעיניה היתה כופה את דעתה באותה סבלנות, בלי פשרות, בלי ויתורים והזמן תמיד מנצח. הגינה, הספריה, הסריגה, תמיד בריצה, תמיד בדאגה לפרטים, לשלמות.
אף פעם לא ראיתיה נחה. אף פעם לא ראיתיה יושבת, סתם כך, כדי לשבת.
אומרים "לאמא איו גיל" - להכיר את אמא, ללמוד, להבין, אזדקק עוד להרבה "גיל".
יהי זכרה ברוך.
שאולי