בנו יחידו של הדוד ברוך
כתבה טל ניב
1. בנו יחידו של הדוד ברוך נפל בן 26 באחד הקרבות הלא ידועים של מלחמת-השחרור, הקרב על הגלבוע. שמו של הבן היה נחום נישט, והוא היה אדם מופנם, רציני ומסור ־ כך אני למדה מקריאה עליו וכך אני יודעת שהיה, אם לשפוט על פי תכונות האופי המשפחתיות. תמונתו של נחום בכומתה שכבה תחת לזכוכית שעל השידה בחדרה של סבתי בקיבוץ. פעם בא הדוד ברוך לבקר. סבתי, אשת אחיו, פינתה לו את מיטתה שלה והוא ישן בה על כרים מוגבהים, נושם בקול מאחורי תריס קונצרטינה מפלסטיק. כמו בספר בראשית משלהם, זו הייתה גרסתם הנקייה ממגע למצוות הייבום והחליצה.
2. הדוד ברוך היה איש מסתורי ונחמד מאוד באוזניו הגדולות כמפרשים ובחגורת מכנסיו שהקיפה את בטנו כחישוק ברזל את החבית. ידעתי שהוא דודו של אבי ובכל זאת לעתים נדמה לי כאביו. ובאמת, אבי ביקר את דודו ברוך בדירת החדר וחצי שלו שברחוב דיזנגוף במשך שנים רבות ואהב וסעד אותו עד יומו האחרון בבית האבות משען שבגבעתיים.
3. באתר ספר ״יזכור״ של משרד הבטחון קראתי כי נחום נישט שירת בצבא הבריטי במדבריות צפון אפריקה במלחמת העולם וגם הגיע לאיטליה. הוא אמנם כתב הרבה הביתה לקיבוצו גבע (שבו גדל כילד מאז עלה מפולין) אבל היה ״מסוגר בתוך עצמו ולא נהג לחשוף את נפשו המתבודדת. היה רגשני מאוד וביישן. תמיד דימה כי אולי עלב במישהו, שמא התנהג שלא כהלכה ונזהר מלהטריד את הזולת״. הוא עזב את הצבא הזה בכעס אחרי השבת השחורה והיה לחבר גבע, למרות שהוצעה לו משרת פקיד בעיר. במלחמת העצמאות נלחם בחטיבת גולני. את דבר מותו על הגלבוע, במארס 1948, לא מסרו מיד לאביו, כי באותה עת פעל הדוד ברוך בשליחות המוסד לעלייה ב׳ באיטליה.
4. בשנים האחרונות פעלו בני הדודים אורי, איציק, נחום ויפה (יכין) ניב להזכרת הקרב על הגלבוע והתבררו פרטיו המרים: זה היה מארב יזום שנחשף וגופות ההרוגים, כולל זו של בן הדוד נחום, הועברו לג׳נין וחוללו שם. מה עשה הדוד ברוך כשנודע לו על מות בנו והקורות אותה? אני מדמיינת כי עלה אל גג ביתו כדוד בקינתו על אבשלום ובכה, ״בני נחום בני בני נחום, מי ייתן מותי אני תחתיך, נחום בני״.