חסיה
כתב אליהו נחשון
ביום ג', כ״ג בתשרי (3.10) התבשרנו על פטירתה של חסיה ז״ל.
כרעם הממתנו בשורה זו שלא ציפינו לה כלל.
ידענו — מצבה אנוש ובלב כל אחד כירסם הספק: התוכל לה למחלה הממארת אם לא.
אך ככה ולפתע — לזאת איש לא פילל !..
עשרים וחמש שנים התהלכה בתוכנו קשת־יום וקשת־גורל.
הגורל לא העניק לה נחת וקורת־רוח בחייה אתנו. ידועת חולי מאז ומתמיד ניתכה עליה מפעם בפעם מנת־יסורים חדשה שזעזעה את גופה ואת נפשה.
למרות היותה בקבוצה — התפתלה בבדידותה שנים רבות.
קשים היו חבלי קליטתה בחיים ובעבודה ורק בשנים האחרונות האיר לה מזלה פנים:
היא מצאה קן־משפחה לעצמה ואור־פתאום הגיה גם על חייה. והתברכנו : הנה סוף־סוף גם לה ירווח וחלקה גם הוא ישופר!
אך לא כן גזר עליה גורלה: לפתע בא לה אסונה החדש — מחלתה, וביד אכזרית, ללא רחם הכרית את אור התקווה והאושר שהוצת בבית־חייה...
חסיה נולדה בשנת 1908 בעיירה הלטבית קורסוקא להוריה, סוחרי־העצים, אחת המשפחות האמידות והמכובדות שבעיירה.
היא גמרה בית ספר יסודי ותיכון בעיירתה, ומאהבתה ללמוד — בחרה במקצוע ההוראה.
ב־1925 עברה לריגה ללמוד בסמינר למורים ושם גמרה והוסמכה להוראה.
בת 19 היתה בהחלה לעסוק בהוראה. בעיקר לימדה בכיתות הנמוכות של בית־הספר.
בהן לימדה את כל המקצועות ומפעלה החשוב היה בהכנסת השפה העברית למסגרת הלימודים שם.
את העברית רכשה בסמינר וידעה אותה יפה. היא עסקה גם בהכנת הצגות בעברית עם הילדים לקראת חגי־ישראל.
בתפקידה זה הצליחה מאוד ואפילו הוצעה לה משרת מנהלת. אולם היא דחתה הצעה זו מפני החלטתה לעלות ארצה.
היתה חברת תנועת ״גורדוניה״ מנעוריה והתלהבה מאוד לרעיון החלוצי ואף הכניסה מהתלהבותה זו גם לבתה.
ב־1936 התגשם חלומה הגדול והיא עזבה את הכל מאחורי גווה ועלתה ארצה — ישר לקבוצת גבע.
בגבע הוצעה לה הוראה אך היא סירבה, ונכנסה לעבודה בלול.
אך בגבע בתנאי החיים החדשים החלו לפקוד אותה משברים פיזיים ונפשיים. הטבע לא חנן אותה בגוף בריא ותנאי־האקלים־והחיים החדשים שברו אותה מבחינה פיזית. מחלות ומיחושים פקדוה ללא הרף — ודבר זה נתן אותותיו על כל מהלך חייה עד סוף ימיה.
מפעם בפעם חזרה למקצועה המקורי ושימשה מורה לקבוצות הכשרה ולאולפני עולים, אך מיחושיה לא אפשרו לה להתמיד בעבודות שרצתה בהן ועקרו אותה מפעם בפעם ממקומות עבודתה. כך התלבטה שנים רבות עד שגם לה האיר המזל פנים והיא מצאה את תיקונה בהקמת חיי משפחה תקינים ומאושרים.
נראה היה שחל מיפנה מכריע בחייה. בתה, שגדלה בינתיים והיתה לנערה מוכשרת ומצליחה בלימודיה, בית המשפחה שהוקם — כל אלה הבטיחו כה רבות ודומה היה כי נסתיים מר־חייה והמתוק יצא בכל מאור־פניו.
אך אחרת רצה הגורל...
אכזרית וללא־רחם הגיחה המחלה האיומה — וקץ אשרה וחייה הגיע לפתע.
יהי זכרה לברכה למשפחתה ולכל בית הקבוצה.
א. נ.