דברים בשם המשפחה / אריאלה נחשון
עפרה יקרה ואהובה
ההודעה על מותך הפתיעה אותנו מאד. היינו בשוֹק. וכשישבנו לכתוב, גילינו, כמה מעט אנחנו יודעים. וגם לאחר שנים של מפגשים משפחתיים ואחרים, רב הנסתר על הגלוי.
מה שכן, כשהיינו נפגשים, בלטה מאד אהבתך לילדים של זיו ואורנה, ולילדים שלנו. תמיד שאלת והתעניינת בהם. למפגשים אלה הגעת מטופחת ומאופרת, לבושה יפה, תמיד לק אדום ועקבים... אלוהים, איזה עקבים...
עם הזמן גילינו, שמעבר למראה החיצוני, היית מלאה תחומי עניין: אהבה גדולה לספרים,
אהבה ליצירה בתחביבייך הרבים, כמו סריגה, תפירה, אהבה לאופנה ולעציצים שהביאו את הירוק של הקיבוץ לכל מקום בו גרת. עוד גילינו בך, עולמות פנימיים של אסטרולוגיה, מיסטיקה וקבלה. עולמות, אותם למדת וחקרת לעומקם. שיחות חולין מהר התגלגלו למה שבאמת אהבנו, דיבור על כוכבים ומזלות.
עפרה יקרה, איתך חווינו גם שנים קשות, בהן התנתקת מהמשפחה ומהסובבים אותך. שנים אלו העציבו מאד את ההורים, האחים ואת כולנו. לעיתים, התחלף העצב ברצון לסייע, רצון שלא תמיד צלח, והפך לחוסר אונים מתסכל. עד שחזרו שנים טובות, ויכולנו שוב להפגש ולהיות בַּיחד שלנו.
מבלי שהתכוונת - - המשפחה כולה למדה שיעור באהבת האחר והשונה. עפרה יקרה, מבקשת סליחה בשם כולנו, על שדווקא בימים שנראו טובים, היית ברגעיך האחרונים לבד, שלא היינו שם על ידך.
אמש, בשעה שהתקיים הטקס הלאומי של המשפחות, חיפשנו שיר לטקס הפרידה ממך. ואז, קרה הדבר: שולי רנד וישי לוי שרו את השיר 'אל נבקש' (מילים: תמיר לוי). מיד ידענו, כי זה השיר בינינו לבינך! בשיר גלום עוד משהו שלמדנו ממך. את, שהיית כל כך קנאית לפרטיות שלך, לימדת אותנו, שבכל הקשור לנפש האדם – לא תמיד נדע, ויש דברים שלעולם לא נבין.
רגע לפני השמעת השיר, אנו מבקשים, שכל חיילינו ישובו בשלום, שכל חטופינו יחזרו במהרה אל חיק משפחותיהם, ואמן והארץ תשקוט! ורק שלא תהיה אזעקה עכשיו.
נוחי בשלום על משכבך, עפרה יקרה.
אוהבים, ותמיד נזכור ונאהב.
כל המשפחה