שמואל פירסטנברג 1927-2010
כתב חייק
היו לי שני אבות
זהו אבא, תם המסע, מסע ההישרדות . הטבע אמר את דברו, והלפיד שלך כובה לעולמים. לא תמיד חיינו בהרמוניה, האהבה והכבוד מביאים עלינו גם את הכעסים הגדולים ביותר .
היינו שונים בהשקפת עולמנו הפוליטית, ואימא נקראה להפריד לא פעם בין הניצים בויכוחים על גודל החשיבות של חיים או סלעים.
נקשרת לאימא בעבותות של אהבה גדולה ומסירות אין קץ, כילדים ראינו וחשנו זאת , ואולי אנו מיישמים זאת בחיינו האישיים .
נעשו גם טעויות , לעיתים קריטיות , וכל אחד מאיתנו נוצר אותן עמוק בליבו ולומד לחיות איתן.
היית בעצם שניים , עד הנפילה ואחרי הנפילה .
העולם מגובה כסא הגלגלים נראה לגבר בן 45 כבלתי אפשרי, ואכן כך היה . מגבר אופטימי תמיר זריז וחרוץ , נהפכת לשבר כלי בכסא גלגלים. לא השתקמת מעולם, ואולי גם אנחנו. בלי הרצאות מלומדות על אהבת הארץ התגאית בליבך שכל 4 בניך סיימו קורס קצינים, אמרת שאין דוגמאות רבות לכך בארץ ובגבע, וזוהי תשובתך המעשית לתפיסת העולם בה האמנת. שילמת בגופך ובנפשך בצלקות מכאיבות מקרבות טרם קום המדינה, הרצח הנורא של אפרים וחנה פירסטנברג במעלה עקרבים, מאובדנם של יקירנו אבשלום ושחק סלע ז"ל תחת חומות ירושלים ותאונת מסוק בים התיכון ומאוחר יותר הסתלקותן בזו אחר זו של שירי ורינה אהובותינו.
ריבונו של עולם, כמה כוח צריך לשאת את כל הכאב הזה?
ואתה אבא, סחבת וסחבת , ואפילו נפגשת עם אלוהים פעם וחצי - ואתה עוד חי ומושך.
אינני יודע אם גיבור זאת המילה המתאימה, לבטח משהו בסביבה.
נפרדנו לפני כמה ימים . אתה בדימדומי חייך ואני נבוך ולא ממש יודע מה נכון לומר ברגע שכזה כשמובן לי שאין דרך חזרה ולא נתראה עוד לעולמים.
ביקשתי רק סליחה ממך וממני. לחצת חלושות את אצבעי כמאשר את הדיל שנרקם.
כך סגרנו בשקט ובצנעה דרך משותפת בת 60 שנה. מלאת מהמורות, ייאוש ושמחות בעיקרן על כך שמייתמות הקמת משפחה של 4 בנים, 14 נכדים ו 4 נינים.
באיחור של 8 שנים חזרת לאימא, שלנו ושלך. מסור לה ד"ש כי אנחנו אוהבים את שניכם עד מאד.
חייק