מדבריו
רשימה בדף השבועי 4.3.1994 במדור 'לאן נטייל השבוע?'
עולם הולך ונעלם
אל השבטים הפרימיטיביים בפפואה ניו גיני? – לא.
אל יערות הגשם הנכרתים באמזונס? – לא ולא.
אני ממליץ לטייל לבריכות הדגים שלנו. פינת נוף ייחודית ומיוחדת בעמק ובארץ כולה.
תמרים גאים זוקפים צמרתם השמיימה, והשתקפותם במי הבריכות, עוד מכפילה ומשלשת את יופיים. הרוח העוברת בצמרות הדקלים מניעה קלות את ענפיהם. הרוח יוצרת אדוות במים, מרעידה ומניעה את העצים המשתקפים בם, כמו יצאו במחול. וכל היופי הזה עוד מודגש על רקע הגלבוע, הצופה עלינו גבוה, יציב, שגיא. וגם הוא משתקף במים, מתנועע קלות, מרוכך, מפוייס.
עצי התמר משכו לבריכותינו אוכלוסיות ציפורים רבות ומגוונות:
אנפות אפורות עומדות בלי נוע, כפסלים בשולי הבריכות. לבניות קטנות, אף הן סוג של אנפה, עדינות ודקות מקור, עומדות על ענפי הדקלים. אנפות לילה אפורות גיבנות, מכונסות לתוך עצמן.
שלושת סוגי השלדגים - שלדג גמדי עז צבעים. הפרפור התלוי כמו על חוט מעל המים, ופתאום צולל כאבן לתפוס טרפו. שלדג לבן חזה וצריחותיו החדות.
האגמיות, שלהקותיהן ממלאות את הבריכות. הן אינן מפחדות מאיתנו. כדי להתרחק מעט, ירוצו על פני המים, ישאירו כמו עקבות וינחתו שוב. סופיות ביישניות המופיעות לרגע, ונעלמות בסבכי הקנים.
שחפים צורחים חדי מקור וצלובי כנפיים. מיני תמירונים ארוכי רגליים ועדינים. מגלנים שחורים, קמורי מקור. סייפנים. מיני ברווזים, טבלנים וצוללים. זהירים, מפוחדים, רק יראונו - וימריאו בטפיחת כנפיים.
חסידות לבנות ושחורות וגם קורמורנים.
בואו לבריכות, הסתכלו היטב ביופי הזה, חירטו אותו עמוק עמוק בזיכרונכם, כי אולי לא תראוהו עוד.
קיימת תכנית, ואף הוקצב לה סכום כסף בתקציב תחת הכותרת התמימה "העמקת בריכות הדגים", שמשמעותה האמיתית היא עקירת התמרים סביב הבריכות.
בואו, כל עוד אפשר. בואו, בטרם יעלה הכורת על אותה מערכת אקולוגית שלמה ומושלמת.
בואו. העשירו עצמכם בחוויה נפלאה זו, היופי הזה, מעשה ידי אדם וטבע. כי לא תראוהו עוד.
זאב ק.