המסור והנאמן
כתב נחמן
גילי היה בן מחזור ו', זהו המחזור הראשון שהתמסר עם תום הלימודים לעשות בחינות-בגרות. עד אותו הזמן היו ילדים מגבע שהיו מתאימים ומעוניינים בכך עושים בחינות "חיצוניות", כפי שקראו לזה. אף כי הייתה זו כיתה קטנה במספרה, ונזקקה כל השנים ל"תגבורת" של ילדי-חוץ, היו בה גם תלמידים אחדים מוכשרים שגילו עניין, והדבר שיזם אותו דניאל רז , נתקבל גם על דעת המחנכים.
בין אלה למד ובלט גילי. הלימודים עבורו היו עניין קרוב ופשוט. גילי היה מטבעו תאב-דעת תמיד, ובו בזמן בעל תפיסה מצוינת, מהירה ויסודית.
מאמו, תמרה ז"ל, שהייתה בגבע מורה ומנהלת ביה"ס שנים רבות, ירש את כישרונו ללימודים ואת "מוסר הלימוד" שלו: קפדנות, דייקנות, יסודיות ומשמעת – היו מתכונותיו הבולטות.
אני סבור שגם מאביו, קורז'יץ, ירש תכונות אלה, כי אף הוא היה אדם חרוץ, יסודי, נאמן ודייקן בכל.
תכונות יסוד אלה צמחו בו בגילי, כבן למשפחת קייזרמן, מצד אמו שאביה, נתן, היה מנהלו הראשון של בנק אנגלו-פלשתינה בחיפה, שהיה בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת מוסד מכובד ויוקרתי מאוד בחיפה ובארץ בכלל.
זכורני – דמותו הגבוהה, הזקופה והיפה העטורה זקן לבן, כשהיה בא לבקר את המשפחה בגבע יחד עם אשתו הנמוכה, שתמיד הייתה מדברת אתו רק רוסית וכן עם בתה תמרה. גילי, ככל שהיה תלמיד חרוץ ומוצלח, לא משך את ידו גם מן המשחקים ושעשועי הילדים, בין השאר היה שחקן כדורסל טוב, שקל היה לו לשחק הודות להיותו גבה קומה וחזק.
גילי, כשבגר, נכנס הישר לחברות בקבוצה. אותן שנים, לאחר השירות בצבא, טרם היה מקובל "פסק זמן", הנמשך בימינו לפעמים שנים רבות, עד ההחלטה בדבר ההמשך : האם כאן, בגבע, או לא? גילי, ועמו מרבית בני הכיתה, נכנסו לחברות בגבע ב"טבעיות", ודומני שרובם נשארו אתנו כל השנים.
אותו קו שהנחה את גילי ובטא אותו בנעוריו נמשך והתמיד בו כל השנים.
לא אפרט את כל התחומים והתפקידים הרבים שמילא בגבע, כי תמיד כשהיה נבחר – היה מציית, מקבל את תביעת החברים ומושך בעול, אם זה בעבודה, תחילה שנים אחדות בגן- הירקות, ובעיקר ברפת, שבה התמיד שנים רבות עד זקנה ושיבה ואם זה בחברה – בועדות ובתפקידים רבים ואם במשך שנים רבות לאחרונה בהנהלת –חשבונות במזכירות.
היה כלפיו אמון גמור מצד החברים. כי לא נשא פנים לאיש ולא הטה משפט. שקול היה, אחראי ומצפוני. אפילו כשדעתו הייתה חלוקה על אחרים, ואפילו שביטא אותה לעיתים, כשהוא רותח מזעם – מעולם לא פגע בכבוד בר-הפלוגתא. המחלוקת הייתה לשם שמיים, תמיד.
לא פחות מכל אלה, ואולי יותר, הייה בו תכונת "כבד את אביך ואת אמך". הכבוד להורים, כתכונה וכמשימה. שנים על שנים היה צועד בדרכו מחדר- האוכל לחדר- ההורים, קודם אל קורז'יץ, האב הקשיש ואח"כ אל האם אל תמרה לעת חולשתה, כשבידו המזון שאהבה, והיה מביא לה הכל בשקט, באיטיות, כממלא חוב-כבוד ורצון. כך גם ביחס למשפחתו, לנירה ולידים, תמיד עושה עבורם כל מה שנידרש, מין "כבד את ילדיך ואת כל בני משפחתך" ואת כל האדם.
גילי האטי, הכבד, לכאורה, בעל הסגנון המצוין כשהיה רושם שנים רבות את מילות-הקישור לארועי ראש-השנה. סיכומים של אהבה והומור שלו, שהותירו טעם של נחת ושמחה.
נוסף לכל השפע הזה, של כושר ויכולת נחוץ לחזור ולציין את פריצתו גם אל מחוץ למעגל המקומי, של המשפחה והקבוצה, היחלצותו – התנדבותו של גילי לשירות בצה"ל בתקופת שיקומו לאחר הזעזוע של מלחמת יום-הכיפורים, וכמובן – היענותו והתגייסותו שוב ושוב למשימות ההתיישבות החדשה באיחוד, כמדריך ומלווה כשגולת הכותרת שלה הייתה תקופת ליוויו את כפר-חרוב, שהיה כל כך גאה בצמיחתו ובהתפתחותו, ובעיקר טיפולו בהקמת הרפת בישוב הצעיר ההוא.
קצרה יד האדם להושיע כנגד גזירת המחלה הממארת.
אבל לעולם לא יהיה כוח שיהיה מסוגל להשכיח מלב אוהביו ומוקיריו של גילי את האור שקרן ממנו, כי אכן, קורן היה גילי!
וחבל, חבל על דאבדין ולא משתכחין!
נחמן רז