אבא היקר!
זיכרון ילדות די מוקדם שלי מגיל הגן, הוא סטירת לחי מצלצלת שחטפתי ממך רגע לפני שהאוטובוס מניע ונוסעים לצעדת הגלבוע, ואני רצה הביתה, ממררת בבכי, מספרת לאמא שמקבלת את הידיעה בתדהמה וזעם ולא מדברת איתך שבוע...
אין בזיכרון חזק זה כדי להעיד על אבהותך.
עובדת היותך איש ציבור גרמה לי לרוב תחושות אי-נוחות ובושה, אך לצד זה זכיתי בשל כך גם בחוויות מאוד כיפיות ומיוחדות לילדת קיבוץ: לנסוע איתך בחופש ל״איחוד", לחצות לבד את הכביש במעבר חציה, ללכת לבד לטייל ב״לונדון מיניסטור", לשתות מיץ במזנון, לשבת ימים שלמים במשרד משלי, לענות לטלפונים דמיוניים, לתקתק במכונת כתיבה מסמכים דמיוניים, לעשן עפרון כמו צפויקה המזכירה ולצבוע את הציפורניים בטיפקס ורוד כמו נצחיה, המזכירה השניה.
אמא ואתה קיבלתם אותי למיטתכם בכל פעם (וזה היה הרבה) שברחתי בלילה מהגן, עד שבסוף ממש ישנתי בחדר בניגוד לכללי הקבוצה, כ״שלינה משפחתית" עוד לא נראתה באופק...
כל חייך לא דרשת ממני דבר, נתת מרחב, כיוונת בעדינות, בנגיעות קלות. ענית את דעתך אם נשאלת, ובעיקר אהבת, קיבלת וסמכת. נתת הרגשה שכמו שאני - ככה זה טוב.
ברגעי מצוקה, במילים מועטות או מחוות קטנות ללא מילים, עשית פעמים רבות
את הדבר הנכון.
היית מאוד צנוע בדרישות שלך לחיים טובים: במזון, בבגדים, בתנאי לינה. ישן בכל מצב ומקום, אוכל מה שיש וערני לסובב אותך.
על דבר אחד לא ויתרת בשום מצב וזה על המרחב הפנימי שלך. אהבת והיית זקוק להיות לבד ובשקט בעולמך הפנימי: לקרוא, לכתוב ולחשוב. גם אם בבית רבתה המולת ילדים, נכדים ונינים, מצאת את הדרך לפרוש בשקט לפינתך, להמשיך ולעשות את שאתה אוהב או צריך, לא במחאה או בכעס או בהתרסה.
היו לך סקרנות ועניין שנבעו ממך באופן טבעי ואני חושבת שזה היה הסוד שלך לחיים טובים.
היית קורא כמויות אדירות של מאמרים, ספרים ועיתונים. לא מזמן כשנפגשנו שאלתי אותך: 'אבא, איך יש לך כח לקרוא כל כך הרבה?, הסתכלת עלי ואמרת: 'ומדוע לא? זהו העניין'...
אמא מאוד שמרה עליך וטיפחה אותך בזקנתך וגם אם זה עלה לך על העצבים מדי פעם, מאוד אהבת, הוקרת והערכת אותה.
בשנים האחרונות גברה המרירות שלך על הנעשה בגבע והיית מספר לי על כך. ואז אני, שלא היה לי כח לשמוע על כך, אמרתי לך: "עזוב, אבל איך אתה, באופן
אישי?"
מה זה "באופן אישי"?, איך אפשר להפריד? גבע זה אתה. ביום שישי האחרון התראינו, שוחחנו, נהנית מהקונצרט, החמאת ונפרדנו באהבה.
הדרך שבה הלכת לעולמך, כמו גם הדרך בה חיית מעוררת השראה והוקרת תודה עמוקה.
היית אבא נהדר, אמרתי לך זאת פעמים רבות בחייך, כדי שתדע אם תמות פתאום, והנה, הגיע הרגע.
ניצן