משיריו
"הפרווה"
פורים תשי'ט 1959
לפי מנגינת "הרוכבים"
מילים: נחמן
בלילות העמק הקרים
בכבישי העמק הישרים,
שמה, שמה מול גלבוע
בין עצים וכוכבים
משתפך לו שיח אוהבים:
- "קור כלבים, מה ארעד
וליבך לא ילהט!"
- "הוי לא בי הצרה
אשמה המתפרה!"
פרץ אז ויכוח, פרצו הטענות
מלב מלא מלהט אהבה
"את חום הלב, נחזירה, שלום והבנות
אם לצוואר נצמידה בדל פרווה".
בין הרי הקרח הצחורים,
בין הרי הקרח הקרים
שמה, שמה מול ירח
הזוהר בין כוכבים
התאספה מועצת הדובים.
הם יושבים ודנים
על צרות הזמנים,
הם יושבים לבדם
על הקרח מול הים.
אחד ספק כפיים
נהם לו אל הרום,
חיפש את העתיד הלא ברור.
שני ליקק שפתיים
גירד ראשו בחום
טופח לו על כרסו מתוך הרהור,
הם חושבים לבדם
על שמועות עצובות:
"לארצות האדם
באה מודה של פרוות".
בערבות סיביריה הרחבות
בערבות סיביריה הרחוקות,
שמה, שם בלב הטייגה
בין חורשות ונחלים
התאספה מועצת שועלים.
הם יושבים ודנים
על תלאות הזמנים
וקולם: "הו, הו הא
מה יהא על הפרווה"?
אחד זקף אוזניים
תקע עיניים בו.
וכל העם חידד אוזנו בלי סוף,
עצם את העיניים
כשכש קצת בזנבו,
ואז משל משל משל קרילוב:
"על ערמה ובינה, על שועל וגבינה"...
ועל קץ כל הולל
ולבסוף: מוסר השכל.