ספתיק שלי
כתבה רינת
ספתיק שלי-
לב המשפחה נדם....
הערב יום העצמאות, רק לפני כמה שעות ליוויתי אותך בדרכך האחרונה ועדיין לא מעכלת את לכתך.....
כשחזרנו מהלוויה גיל ביקשה להיכנס לבית-סביון לראות שאת אינך... נכנסנו... ואת כל כך שם.....כל פינה וכל חפץ זה את..... גיל התכבדה כדרכה בשוקולד ממגירת הממתקים ואני..... רק אתמול היית פה.....ובלילה בבית-חולים הרטבתי לך את השפתיים היבשות וביקשתי מהרופא שיקל עלייך את הכאבים העזים.......
המון מחשבות עברו לי בראש בשבועיים האחרונים.
את שידרת סיכום חיים, אמרת: "יש לי שיחות עם הקדוש ברוך הוא"... ואני נזכרת בילדות: סבתא צעירה, צברית, מושבניקית שורשית, "משלנו" – מבינה את הראש שלנו, אפשר לעשות איתך צחוקים......
הבית שלך ושל סבא לובקה, היה כל-כך בסיסי ומשמעותי בילדותנו. תמיד היה כייף לבוא אליכם, היה משהו באוירה מאוד חם, בטוח, דואג ואוהב!!!
גדלנו, התבגרנו, הקמנו משפחות, הולדנו לך נינים – ותמיד נשמר קשר הדוק!
עברנו פרידות מכאיבות מאוד במהלך השנים אבא, יגאל, סבא..... אבל את מדהימה, לא נשארת שם.....אופטימית ושלמה, יודעת ליהנות ממה שיש, מקבלת את החיים, מרימה ראש וממשיכה הלאה בגדול.
הבית הוא בית על כל המשתמע מכך – מפליאה באפיות, בישולים, מרקחות – מעשה ידייך תמיד! סריגות, תפירות ומלאכות יד שונות. נהנית ממוזיקה טובה, שרה לנו שירים מ"המחברת השחורה". שירי "אנו באנו......", קוראת ספרים, מספרת לנו המון מהעבר, מעורה במתרחש בגבע ובארץ. ערנית ביותר, חדת – חושים, מתקשרת בקלות ובכיף עם כולם, גם עם צעירים ממך בהרבה, בעלת חוש הומור, כמה בדיחות ו"חכמות" נרשמו על שמך בסלנג המשפחתי..... ש"זר לא יבין....".
גם את המעבר לבית סביון עברת בגלישה. ללא ספקות, טענות ומרירות. קיבלת החלטה: ככה זה וזהו! "זה דרכו של עולם".......אמרת.
לפני שבועיים אמרת לי "עברתי הנה זקנה שמחה, היה לי פה כל כך טוב ועכשיו אני נורא עצובה....." זה לא התאים לך לדבר ככה..... הנפש באמת נשארה כמעט עד הסוף שמחה ואופטימית והגוף בגד בה.... הכי "שיגע" אותך זה להזדקק. תמיד אמרת לי "תפסיקי לרוץ, תחיי את חייך בשקט, אל תדאגי לי...." (אבל את הרי ידעת שהתפוח לא נפל רחוק.... ומאיפה הדאגנות הגיעה...).
השבוע – פעם ראשונה שרצית ולא בקשת כמובן, באתי אלייך ביום קשה – נפלת. ואמרת לי "היום, כל היום, אני רוצה שיהיה יום רביעי שדינהל'ה תבוא...." כל כך אפיין אותך לרצות ולא לבקש. העיקר לא להיות לטורח, לא להכביד......
סבתא – ישנם עוד שלושה נינים בדרך... ולא זכית.
קצרה היריעה מלהביע במילים את כל שבלב, את חברייך הנאמנים והמסורים שלא נטשוך עד לרגע האחרון. את צוות המטפלים המסור שסעד אותך ותמך בך ללא גבול.
ספתיק – נחמתי שנגאלת מייסוריך... אני נתייתמתי שוב...
את תחסרי לי, אהבתי אותך מאוד.
נוחי בשלום, דמותך תישאר בלבי תמיד...
שלך רינת.