אסתר טריידל
בת לאה ושלמה אלפרט
נולדה באפיקים 5.08.1948
נטמנה בגבע 1.02.2007
י"ג שבט תשס"ז
אסתר טריידל - סיפור חיים
אסתר, בת לאה ושלמה אלפרט, אחות לרינה ומשה, נולדה כ"ילדת מדינה" ב-ה' אב תש"ח, ב-8 לאוגוסט 1948, בחיפה, כשאוכלוסיית אפיקים הבלתי-לוחמת פונתה לחיפה, עד שוֹך קרבות מלחמת העצמאות.
בת זקונים אהובה במשפחה, גדלה כילדה "לא כל-כך בריאה", כפי שסיפרה סבתא לאה לנכדתה נעמה.
שקטה, ביישנית, חייכנית, מופנמת, עוברת עם ילדי המחזור את השלבים בקיבוץ: בית-תינוקות, פעוטון, גן ובית-ספר (בהם הוחדרה בה אהבה לאדמה, לבעלי חיים ולתנ"ך). עוברת את החינוך והלינה המשותפת, אותה לא אהבה והייתה בורחת לפעמים לבית אמא בלילות מאחר ששכבה ערה שעות וחיכתה לביקורה. אבל אהבה את "שיגויות" ליל שישי.
ילדותה בתוך משפחתה הקרובה, ומשפחת הקיבוץ המורחבת של אז, עברה עליה באושר רב ובגאווה על הוריה, ממייסדי הקיבוץ.
כצעירה מאוד סבלה משטפי דם ועברה ניתוח להוצאת הטחול שלאחריו קיבלה טיפולי תרופות רבים וממושכים.
מכאן נמשך קו חיים של ילדה, נערה, אישה ואמא שבכוח רצון אדיר, למרות היותה אדם חולה לא תוותר. מתעקשת ללכת לצבא, למרות שסירבו לגייסה עקב מצבה הבריאותי. תוך שירותה בחיל-אוויר עוברת גם את מלחמת ששת-הימים שמשמעותית עבורה מאחר שאפיקים, שנים בצל הגולן הסורי המאיים, בעיקר על אביה הטרקטוריסט בשטחי הגבול, נלחמים עכשיו לשמור על קיומנו. עם שחרורה חוזרת הביתה ולאחר שנה יוצאת לשנת-שירות בעין-גדי ומעבירה שם קרוב לשנתיים. חוזרת לאפיקים לעבודה בחינוך, תוך לימודים והשתלמות, באורנים. מאוחר יותר מפתחת את אהבתה לספרות הילדים בפגישות עם מרים רות ואת אהבת הארץ בסיורים עם עזריה אלון.
בשנות השלושים לחייה פוגשת את ניצן בבילוי בתל-אביב, הוא רוקד, היא בחולצה רקומה, מוצאים חן, מתיידדים ומחליטים לבנות באהבה את ביתם המשותף. אסתר קשורה מאוד לביתה באפיקים ובעיקר להוריה שסוככו עליה ופינקוה מהיותה לא בריאה. אך היא חוששת לניצן שילך "לאיבוד" בקיבוץ גדול כמו אפיקים ומחליטה החלטה שקשה לה אך נכונה מאוד מבחינתה לעבור לקיבוצו של ניצן לגבע.
נולדים עירא ונעמה ולמרות שכל הזמן הייתה מפוצלת בין שתי המולדות נתנה לילדים הרגשת שיוך למקום, הרגשת בית. בקו שהוביל בחייה - אהבת המשפחה, אהבת האדם בכלל ואהבת הסביבה.
מיוני 1983 אסתר בגבע. עבדה בגנונים, בגיל הגן ועם הזמן עוברת למתפרת-התאים ובמקביל ממשיכה את פועלה של תמרה בספרית הילדים ומנהלת את חדר-העיון המשמש לקריאה, החלפת-ספרים והכנת שיעורים לכל ילדי גבע – אחרי פרישתה של נעה. שנתיים עבדה גם בספריית בית-הספר האזורי.
לפני כ-10 שנים מצבה הבריאותי הורע והתגלתה אצלה מחלת הכְּרוֹן. בעליות וירידות, אבני נגף שאת כולן עוברת תוך סעד וּתמיכה מניצן האופטימי והבלתי נלאה וּמילדיה הנהדרים עירא ונעמה. ואסתר לא מוותרת על כלום. ריקודי-עם בחוג עם ניצן, יציאה לאירועי תרבות וטיולים, רוצה לחוות הכול. כשאהבתה הגדולה ביותר משפחתה, ביתה, ונתינה בלתי פוסקת.
אך המחלה לא מרפה וּמתפתחים ספיחים נוספים כשבשנה האחרונה נאבקת גם בסרטן והכל בשקט, בחיוך, באהבה גדולה לסביבה, באופטימיות ותוך שמירת הקן המשפחתי החם והמטופח כשהיא משמשת גם דבק למשפחה המורחבת יותר ובעצם ממשיכה את סבתא לאה ומהווה דודה- סבתא חמה ואוהבת לכל האחיינים, הנכדים והקטנים שבמשפחה.
ולמרות שעזבוה כוחותיה רצתה להישאר בבית. אך לפני שבוע אושפזה בכרמל ואמרה לד"ר סגול, הרופא המלווה אותה שנים: "אין לי יותר כוח". בעצם נפרדה מכולנו והלכה לעולמה אך כל-כך נשארת עימנו בעולם שלנו.
רק בת 58 במותה.
נוחי על משכבך בשלום
המשפחה האוהבת
אסתר היקרה
כתב ניצן
זוכר אני, אסתר, את השבוע האחרון. איך ליוויתי אותך לדרך שלא היה חזרה ממנה.
לו רק יכולתי לדעת ולהבין שכך הם פני הדברים ולהאמין שאכן זה קורה וקרה לנו.
לנו היית אמא ורעייה, לחברייך, חברותייך ומשפחתך היית מלאכית.
25 שנה ביחד עם גידול וחינוך הילדים שכה אהבת וכה דאגת להם, לבית, למשפחה ולכל מה שבתוכם.
היית במוקד העניינים והעשייה באירועים משפחתיים וחברתיים, כי בלעדייך ובלי יוזמותייך האירוע לא ייצא לפועל כמו שצריך. נתת ממך את כל מה שיכולת בלי חשבונות ובלי היסוסים.