אסתר היקרה
כתב ניצן
זוכר אני, אסתר, את השבוע האחרון. איך ליוויתי אותך לדרך שלא היה חזרה ממנה.
לו רק יכולתי לדעת ולהבין שכך הם פני הדברים ולהאמין שאכן זה קורה וקרה לנו.
לנו היית אמא ורעייה, לחברייך, חברותייך ומשפחתך היית מלאכית.
25 שנה ביחד עם גידול וחינוך הילדים שכה אהבת וכה דאגת להם, לבית, למשפחה ולכל מה שבתוכם.
היית במוקד העניינים והעשייה באירועים משפחתיים וחברתיים, כי בלעדייך ובלי יוזמותייך האירוע לא ייצא לפועל כמו שצריך. נתת ממך את כל מה שיכולת בלי חשבונות ובלי היסוסים.
טיולים, ימי הולדת, כנסים משפחתיים, לאורך כל הדרך. תמיד דאגת לכל ולכולם: מפיות, תאורה, מלח, עד הפרט האחרון.
ולילדים שלנו, עירא ונעמה, תמיד בכל חג ויום הולדת דאגת שכל אחד יקבל את תשומת הלב שלו, עם צלחת מלאה ממתקים, שי צנוע וברכה בכל אירוע.
דאגת לחזק את הקשר המשפחתי, היית הדבק בכל אשר תוכנן.
את משפחתך אהבת יותר מכל, ולא נתת לשום אירוע או ציון דרך להתפספס. הכול תמיד רשום בלוח השנה ומתויק, דאגת לכל ימי ההולדת של בני משפחתך, בני אחיך- משה ובני אחותך- רינה.
טיפוח הבית והגינה וכל מה שבהם, תמיד דאגת שהכול יראה יפה, טוב ונקי.
אהבנו לצאת לחופש, לטיולים, שנינו לבד, לתל אביב, לבלות בים, תערוכות ומסעדות ותמיד באהבה רבה.
זוכר אני את "בנות הנדנדה", כל כמה חודשים יזמת מפגשים אצל אחת מחברותייך כאשר את היית למעשה הדמות המרכזית באירוע, והכול בשקט, מניחה הזמנה בתאי הדואר לכל אחת ואחת, קובעת תאריך ומקום ויוצאת לביצוע. הכול לפי התוכנית.
אסתר, פסענו יחדיו על פני שבילי החיים בהרבה מטרות והתלבטויות אבל ידעת שהחינוך לילדייך, היושר והמוסר מעל הכול. לא נתת לכעוס על אף אחד ולא פגעת באדם. כך היית תמיד לאורך כל הדרך.
אהבתך הטובה לכל הסובבים אותך בכל מקום שהיית נשארה בליבנו.
אסתר, את לא איתנו יותר- אבל תמיד תישארי בתוכנו ונמשיך להיאחז במטען חייך ורצונותייך.
יודעים מה ציווית לנו בלכתך ומה הספקנו ביחד.
אוהב ומתגעגע ניצן