דברים שנאמרו על קברו של מרדכי וייס - מורדי

כתב יאיר זק

מורדי! הייתי רוצה מאד, שלא לסטות מאותו הומור קל, שליוה את ישותך, וכך גם את פגישותינו במשך שנים ארוכות. בטוחני שזה גם לרצונך, ואם תתגנב דמעה לדברי פה ושם, אז אנא, סלח לי.

אתחיל דווקא מהסוף. באחת מפגישותינו האחרונות, רק לפני ימים אחרים, אמרת לי: הרופאים כנראה טעו קצת בהערכתם את מצבי. מסתבר שלא כל-כך. מי יכול היה אז לשער שביום חמישי, כשבקרתי אצלך, תהיה הפעם האחרונה שנחליף מילה.

ועכשיו להתחלה. שנות השלושים. אבא אמר לי: יבואו כמה אנשים מוינה, יש ביניהם גם חשמלאי.

יומיים לאחר מכן, בכניסתי לחדר האוכל, נפגשנו בפעם הראשונה. אתה במכנסי עור טירוליים, משקפיים (משהו בלתי רגיל בין הילדים באותו הזמן) ועל ידך תחבושת, שהיתה הגורם לכינוי הראשון, אחד מיני רבים, שזכית לו באותם הימים. בנימוס הצברי האופייני שאלתי: איך קוראים לך, ילד? - מורדכי. המבטא הזה ליווה אותך עוד זמן מה, ואני יכול רק לשער, שקליטתך היתה משהו לא קל, אלמלא חוש- ההומור הנדיר, שבו נחנת.

 לא נקפו ימים רבים וכבר התחלת להתבלט בכמה תחומים. הראשון - כדורגל. עניו מאד חשוב. אחרי כמה קשיים בהיגוי, אתה תופס מקום כבוד בתור שחקו במה בלהקה של יצחק בן יוסף, אבל מעל לכל - שחיין. באותו זמן נחפרת בריכת הבוץ הראשונה, המשמשת לנו לשחיה. אתה מתגלה כמדריך שחיה ומציל. ידך מתחת לבטן שופעת בטחון, אבל פתאום אתה עוזב. מורדי! אני טובע! "שטויות״, אתה צוחק, "תמשיך לחתור״ - וראה זה פלא, כולנו לומדים לשחות בזמן קצר ביותר!

יותר ויותר אתה הופך נושא לסיפורים, כשאתה תופס מקום בין הקורות של שער נבחרת הפלא של גבע (אלופי העמק), שם אתה מחליף את אהרלה רבינוביץ, מחליפו של ויקטור.

זמן קצר לאחר מכן אני זוכר אותך בתור שומר שדות ונוטר. הסיפורים כבר נהפכים לאגדות. ערבי אחד, שבטעות אמר משהו, שחשבת שלא היה כל-כך יפה מצידו - אחרי "ליטוף" קל בקצה הנעל נלקח לכפרו ע״י ארבעת חבריו. ועוד מעיו אלה, סיפורים על כוחך יוצא- הדופן, כשאתה תורם לכך לא מעט, בתעלולים שונים: פרוק עגלה של חבילות חציר בשיטה חדשה, שכולה פרי המצאתך, מכניס כתף מתחת ל״פלטפורמה״ והופך באחת את העגלה לצידה השני. למה לעלות פעמיים במדרגות עם שק של מאה קילו, כשאפשר לשים שק על שק?! מורדי! תזהר מתמימה (הפרדה), היא בעטנית! - בי היא לא בועטת - אתה עונה, היא יודעת שאני בועט לא פחות חזק.

מכאן לשם אתה חייל בבריגדה, שם אתה משרת כמה שנים.

ואני זוכר את חתונתכם, מורדי. בעיקר בגלל שני דברים: האחד, שהיתה זו חתונה של חילים משוחררים, והשניה בגלל הריקודים עם המצאה חדשה שלך - מגבת על הצואר. ואת ריקוד הואלס של הזוג הצעיר. אבל אם בריקודים מדובר, הרי אתה רקדן קל תנועה במפתיע.

אתה עובד בדיר, כמדומה, אבל בעיקר זכורים לי השעורים בעזרה ראשונה. כמו בבריכה, בעבר, אתה נוסך בטחון וסמכות. אתה משתרע על הדשא. "תסחבו אותי! אני פצוע״. מושכים בכה ובכה, סוף סוף אתה על האלונקה, משקל לא קל. כמו שמתחילים ללכת, אתה מתגלגל מהאלונקה (בכוונה) ומתחילים מחדש.

חובש הוא שם המשחק שלך לתקופה די ארוכה, שכוללת את מלחמת השחרור ולאחריה. והאגדות - בעקבותיך. את מי מוצאים ישן על האלונקה, לפי הנחירות בלילה, כשכל הכוח נסוג משטח אויב? - את מורדי, כמובן. מי מעביר פצועים במשמר הירדן במספרים בלתי ניתנים לשעור ־ מורדי, ועוד ועוד.

ואני עוד זוכר כמה נסיעות משותפות באמבולנס הצבאי לחיפה, כשאתה נוסע לבי"ח 10 ואני ללימודים.

תסלח לי אם אני מדלג ומערבב מעט, אבל בכל מקרה, אתה הופך להיות מסריט.

עוד משהו, שזכור באגדות ובשירי הגבעטרון. אז, נדמה לי, אתה נכנס בפעם הראשונה למטבח בתור מבשלת. אם באוכל עסקינן, ישנן גם על זה אגדות לא מעטות ואספר רק אחת. פעם היינו בסולחה אצל הבדווים. לפנינו קערה עם אורז ובשר. אתה בצד אחד ואנחנו מספר חברים, כחמישה, מצד השני, מנגבים את הקערה בפיתות שבידינו. משום מה הקערה בצד שלך מתרוקנת יותר מהר מאשר בצד שלנו.

ואתה נהג בקואופ', ונפגשים שוב במטבח. הפעם בתור צוות. אתה אקונום ואני איש אחזקה. כל יום יש לך רעיוו פשוט ומפתיע , שרק נועד להקל ולקצר את הדרך.

במשך הזמן נוצרת בינינו הבנה שמעבר למילים. במה שנוגע להמצאות שונות ותקופה שאנחנו משמשים כצות הבמה של הגבעטרון, ולא מעט נסיעות משותפות בפולקסוגן הירוק.

מהתקופה של עבודה במפעלי העמק זכור לי מקרה אחד. אני הייתי אז חולה ובקושי עבדתי. בוקר אחד באת לבקש איזה ריתוך במכון הביצים. - "מורדי, אני לא יכול עוד לעבוד״, - "שמע, אני לוקח אותך באוטו, לא מצטרך לעשות כלום, ריתוך קטן וזהו״. רק בגלל שאתה מבטיח שיהיה בסדר אני יוצא (בפעם הראשונה) לעבודה בחוץ. וכמו בבריכה - זה מצליח ואני מקבל בטחון - הנה אני כבר בריא.

ואתה בנגריה. כל מי שרצה לראות "פטנטים״ בא לראות את כלי הרכב המיוחד שלך עם התוספות והדלתות והחלונות. כל חתיכת פלסטיק לשימוש נחוץ ומיוחד. לימי קיץ, חורף או עונות המעבר.

תושבי המקום למדו לדעת, שלא רק אמיץ לב אתה כי גם טוב לב ויודע להקשיב ולעזור.

אביך אמר לי, אחרי פטירתו של אבי: זק ווייס בגבע הם כמעט כמו שם אחד ועכשיו נשאר רק וייס. והנה, דברים מתהפכים, איך שהוא. וזה לא קל לחשוב, שלא נפגש יותר לאיזה "פטנט" חדש, וזה לא קל לבוא לנגריה ולא למצוא אותך בפינה עם הסיגריה הנצחית וכוס הקפה, ולא להפגש בשבת בבוקר בשעה 8.00 בארוחת הבוקר.

אז בשם כולנו, שעברנו יחד את כל השנים האלה - היה שלום, מורדי.

 

יאיר זק