לדמותו
כתב שלום ידין
״זק מספר! סבא של עופר יספר הערב!״
כך היתה פושטת השמועה בין ילדי בית א׳ וכל ילד שמח לשמע הבשורה הטובה. ואחרי כיבוי האורות, כשאחרוני ההורים היו עוזבים אה הבית, היו הקטנים יוצאים ממיטותיהם, מתכנסים כולם בחדר אהד, שלושה וארבעה על מיטה אחת וזק באמצע החדר מספר להם סיפור. ואם נזדמן לך לעבור ליד בית א' סמוך לאחר כיבוי האורות והבית שקט ורוגע, אין צווחות ואין ״השתוללויות״ הרי יכול אתה להיות בטוח כי זק מספר שם לילדים סיפור מרתק.
בשנתי הראשונה בגבע יצא לי לעבוד הרבה עם זק ואז עוד ראיתי כמה הוא מחבב את הילדים, מוצא אתם שפה משותפת, ואף הם חיבבוהו.
ואם כי היה מקנטרם לפעמים, ואף גוער בהם כשנהגו לעשות דברים שלא כתיקונם, הרי ידעו הילדים כי הקינטור הזה הוא רק מתוך חיבה. ומקום עבודתו של זק, אותו צריף בלה מזוקן. שעודנו קיים עד היום הזה, ששימש בחציו האחד כחדר מלאכה ובחציו השני כמכבסה, משך אליו תמיד ילדים, אם לשם הסתכלות בעבודתנו ואם לשם ״עבודתם״ ועיסוקיהם הם (והרי זה היה המקום היחיד בחצר, בו אפשר היה להשיג פטיש ומסמר ועוד) וזק היה נוהג לפגוש תמיד בבת צחוק, בשאלות ובצביטות חיבה.
וכשם שהחדר החשוך ההוא שימש כמקום יחידי לכל מלאכה שהמשק נזדקק לה, כך היה זק היחידי שידע לבצע כל מלאכה, כל תיקון וכל טיפול בכל כלי, מכשיר ומכונה שהגיעו למשק, הטרקטור הקטן היחידי שהיה אז במשק, המגרסה שהיתה מונעת על ידי הטרקטור, מכונת הדיש הגדולה והכבדה, שנדרש לה טיפול ופולחן מיוחד להביאה לגורן, לאזנה ולהכינה לדיש! מוטור הדיזל הגדול שהניע את משאבת המים, כל אלה היו תחת פיקוחו והשגחתו של זק. ורבה היתה העבודה בטיפול בכל אלה, ואז שמוני כעוזר לו.
ואילו בימי החורף, ימי גשם וסגריר היו עבודות שונות בתוך חדר המלאכה, וכשהיה היום הקצר קודר במיוחד, ובצריף החשוך, שאורו לא היה רב אף בימים בהירים נסגרו הדלת והחלון — היה זק נוהג להבעיר אש במפוח, ולאור הקיסמים שדלקו במפוח והפיצו אור מועט וחום נעים, עסקנו כל אחד במלאכתו. בימים כאלה אהב זק לתת קולו בשיר. והיו אלה שירים באידיש, שיש בהם כל כך הרבה מן המלבב, והם מלאי געגועים למשהו שחלף ועבר, שירים נוגים וחודרי לב. ואף הבחורות מעבר למחיצה שעסקו בכביסה היו מפסיקות שיחתן ומקשיבות לשיר. והיה בשירים אלה ביטוי ליום הקודר והסגריר, ולבוץ הטובעני שמילא את החצר...
ועם גידול המשק, עם הכנסת החשמל ואתו מכשירי החשמל למיניהם, סירים, מקררים, מנועים, האינקובטורים, מכונות הריתוך וכו׳ וכך רבו גם תפקידיו של זק, שתבונת כפיים יחידה במינה היתה לו לפרק כל כלי, לתקנו ולהרכיבו מחדש. ולא אחת, בלילות חורף, עת בגלל הסערות היו הפרעות ברשת החשמל, היה בא השומר באישון לילה ומתדפק על דלתו של זק שילך לתקן את הקילקול. ובימי קיץ לוהטים, בשעת מנוחת הצהריים, היו לא פעם באים להעירו: הסיר אינו מתחמם, המקרר חל בו קילקול, צינור מים נשבר ואף אחד אינו יודע היכן סוגרים את הברז. וכך בכל דבר, עד שאתה עומד היום ותוהה: מי יחליפנו בכל אלה? מי כמוהו ילך לכל מקום, בכל עת, בלי לרטון ולתקן כל פגם? ופליאה הדבר בעיני! איש זה לא ידע חולי מימיו. כשלושים שנה הכרתיו ואיני זוכר שיחלה במחלה כל שהיא, שיתאונן על מיחוש כל שהוא — והנה כחתף ירדה עליו התקפת לב. ואף במחלתו טען כל הזמן: הרגשתי טובה ואיני יודע מה רוצים ממני. ואכן, התגבר, הרגשתו השתפרה ושוב חזר לתפקידיו הרגילים הרבים. ופתאום הורע שוב מצבו. ואם כי ידענו כי מצבו קשה, בכל זאת לא האמין איש כי זהו הסוף, כי כה מהר יבוא הסוף, והוא ילקח מאתנו...
גדולה האבידה ורב הכאב... וקשה, קשה להשלים עם הרעיון כי זק איננו עוד אתנו...
שלום ידין