ל י א ו ן
"נובלם אובליז'" - ליאון במשפט אחד. האצילות מחייבת. בכל מצב נקי, מסודר, מגולח ומסופר. בכל עת משתדל להשביע רצון הסובבים. אם בעבודה, ואם בבדיחה או בחיקוי, מצליח לגרום נחת לחברים.
ליאון התחיל במטבח. שנים לא מעטות הוא מככב כאיש הכרכרה וכעוזר באקונומיה. ליאון מתרגז: חוסר סדר, חוסר נימוס ועוד כל מיני חוסרים שחברתנו לוקה בהם, מכעיסים אותו מאד. אבל חוש הומור בלתי רגיל עוזר לו לעמוד בכל המבחנים.
ליאון מוצא מפלט בחידודי לשון וביטויים מיוחדים, המתארים בקיצור ובמראה עקומה מעט את חברינו וחברתנו.
אימו של ליאון מגיעה; מסירות, אחריות ומעל לכל התמדה בלתי רגילה של טיפול יום יומי באשה זקנה, מבלי להתלונן, בשמירה על חוש הומור, אין זה ענין של מה בכך.
ליאון עובר לעבוד בלול. באחת ההזדמנויות הוא מוסיף לעצמו את תפקיר האחראי לתחנת הנשק. ושוב - הסדר, הנקיון וההתמדה של שנה ועוד שנה ועוד ועוד.
תחנה אחרונה בשקדיה - ליאון כבר פחות צעיר, גם לא בריא ביותר או כפי שיודעים מעטים - חולה מאד. אבל שומר על פסון. הבגדים מצוחצחים, הופעה כרגיל וחוש ההומור עדייו לוחש כגחלת... ופתאום - עצים מתים זקופים, וגם כמה אנשים בני מזל. נזכור אותך, ליאון, כדוגמא לאחריות, התמדה ומעל לכל - חביבות של אדם שמעט את עצמו למען האחרים.
עליזה ויאיר זק