אמא
ככל שרוצים לכתוב, נעלמות המילים
וכשמנסים להזכר מגלים,
שהכל עוד כל-כך עמוק בפנים
כאילו אתמול ומה פתאום כבר עברה שנה
ואת עוד כל-כך איתי, איתנו בכל פינה.
לא אשכח את אהבתך, שלא ידעה אף-פעם גבול
ואת סירייך רבי התיבול,
לא אשכח את מבטך, שהיה שווה מאלף מילים
ואת המוזיקה שאהבת, רבת הצלילים
לא אשכח את מאבקך לחיים,
שהשאיר לא פעם גם רופאים מופתעים
ולעולם לא אשכח את מבטך האחרון
אותו יום בבית החולים.
שלום לך, חברה, מורה לחיים, שותפה לסוד
ויותר מכל - אמא.
שלך, אוהב, מתגעגע ולא שוכח,
רועי'קה