הנצחה בקבוצת גבע

 סבא גרינהוט

עם פטירתו של סבא גרינהוט נסתלקה דמות רבת־קסם שליוותה אותנו למעלה מ־20 שנה.

הוא בא אלינו מעולם זר ורחוק. לא רק מרחק גיאוגרפי כי־אם מרחק נוף ואווירה, חינוך ותרבות. יליד מורביה וחניך וינה,  בילה בה מרבית ימיו בסביבה שונה תכלית שינוי מסביבתם של רוב חברינו, אנשי מזרח אירופה. אבל לא רק אנשי מזרח אירופה. גם המעטים בתוכנו שבאו ממרכז אירופה ומחלקים אחרים של העולם באו מעולם שו­נה מזה של סבא גרינהוט.

קשה היה להאמין שאדם שגדל ופעל, ספג והשתרש בעולם שונה מזה, ימצא את מקומו בתוכנו בקלות כזו. אך סבא גרינהוט הפתיענו בכשרון הסתגלותו והשתרשותו בחיינו, לא שהוא התבולל ואיבד את אופיו ואת ייחודו. אדרבא — כל הזמן ועד ימיו האחרונים שמר עליהם באופן מובהק וברור. אעפ״כ הצליח להרוס את כל המחיצות בינו ובין החיים וה­אנשים הסובבים אותו ובמשך כל השנים למן רא­שית בואו נרקמו יחסי הבנה, אהדה והשתלבות כנים ומלאים בינו ובינינו.

לזכר סבא גרינהוט

כתבה מתילדה

עברתי ליד חדרו של הסבא אשר נתן סוכריות לילדים; הסבא אשר תקן את הספרים לילדינו; הס­בא שבזמנו יצר פינת־חי ומקום מפגש לפעוטים שלנו: ארנבות, תרנגולי הודו, ברווזים.

הגינה איננה מטופחת עוד, המכבש מונח מיותם על המעקה של המרפסת, ומהחדר אינו עולה ריח של קפה ריחני וטוב כאשר ידידים היו באים בשעה שתים אחה״צ לשתות עמו...

סבא איננו יותר. הלכתי להלוויתו והסתכלתי כל הזמן אחורנית. הגשם דלף והחברים לא ויתרו על הזכות האחרונה ללוות אותו ובכך הרגשתי את ההע­רצה והאהבה לאדם זה למרות הבדלי הגיל.

כמה נעים היה להביא לסבא לתקן את ספרי ה­ילדים, באיזו שמחה והתרגשות היה מחזיר לנו ספ­רים כרוכים אחרי אשר היינו מביאים לו דפים. כאי­לו הרגיש את שמחת הילדים והמטפלות גם יחד.

מכתב ממוזיאון הסרטים בוינה

נשלח אל צביה ואבנר וייס

אבנר היקר

מוריץ גרינהוט נולד ב-13.05.1873 בעיירה הוהנשטדט (כיום: Zábřeh na Moravě), כיום ברפובליקה הצ’כית, והיה אישיות ידועה בתעשיית הקולנוע האוסטרית, בשנות העשרים והשלושים. הוא היה אחד המייסדים של איגוד הקולנוע שהיה קיים בשנים 1922 – 1934 ואיגד את כל יוצרי הקולנוע באוסטריה. במשך מספר שנים גרינהוט היה יושב ראש האיגוד. ההישג החשוב של האיגוד היה "Kontingentierungsgesetz" שהיה חוק להגבלת מספר הסרטים המיובאים לאוסטריה שאיפשר הישרדות חברות הסרטים המקומיות בזמנים קשים.

למשך מספר שנים היה מוריץ גרינהוט מנהל ההפקה של אולפני "תעשיות סשה פילם" (אחת מחברות הסרטים הגדולות של אוסטריה בסיברינג). הוא הפעיל את האולפנים ועסק בניהול ההפקה והמיקומים. היות ולחברת "סשה" היו בתי קולנוע אנחנו יודעים לדוגמא בשנים 1925, 1926 בית הקולנוע  Centralkino in Taborstraße 8 הופעל על ידי חברת "SASCHA FILM A.G. MORITZ GRÜNHUT, 1119 Wien".

כמו כן הפיק על ידי חברת "גרינהוט הפקות" בשנת 1928 את הסרט LIEBE IM MAI (סרט אילם) ובשנת 1932 את הסרט DER ANTIALKOHOLIKER (סרט קצר). בשנת 1932 היה אחד המפיקים של הסרט "אקסטזה" עם הכוכבת הדי לאמאר.

כאשר גבר הלחץ של גרמניה הנאצית היה גרינהוט בין המייסדים של "מועדון הסרטים האוסטריים" בשנת 1936, ארגון שמטרתו להבטיח הפקת סרטים עצמאית באוסטריה, מה שהתברר בדיעבד כניסיון עקר.

בינואר 1939 עזבו מוריץ ואשתו אנטוניה את וינה לפלסטינה.

מה נשאר עדיין בוינה - חברת "סשה פילם" איננה קיימת אבל את הבניין ששיכן את המשרד הראשי של החברה אפשר לראות ברחוב זיבנשטרנגאסה באזור 7 של וינה. האולפנים לא קיימים אבל השער הראשי (שדרכו היה מוריץ עובר פעמים רבות) עדיין קיים ברחוב זיברינגר שטראסה 135 באזור 19 של וינה. ברחוב תבורשטראסה 8 (אזור 2) היכן שעמד בעבר בית הקולנוע היום תמצא סופרמרקט.

על מנת למצוא את ביתה של משפחת גרינהוט צריך לשאול במשרד הרישום של העירייה או במשרדי הקהילה היהודית.

בברכה - מוזיאון הסרטים.