מדבריו

הפלוגה הדתית במלחמה

 

בתחילת אפריל 1948, עם פרוץ הקרבות באיזור משמר-העמק, הורגש בגדוד "העמק" שיחידותיו היו מפוזרות בבסיסים שונים במשקי עמק יזרעאל, עמק חרוד ובית-שאן, מחסור חמור בכוח-אדם. מתוך כך ריכז הגדוד את קבוצות ההכשרה הלא מאומנות ואת המגויסים שנשלחו למשקים הדתיים בעמק בית-שאן, אשר עדיין לא אומנו - במחנות אימונים: מחנה אחד בקיבוץ הזורע ומחנה שני, לדתיים, בכפר הנוער הדתי ליד כפר-חסידים. בלחץ הפעולות שבאו דחופות, בהן עמד הגדוד, היה משך האימונים קצר ביותר. הטירונים הוכנסו לפעולה, למסגרת פלוגה לוחמת, לאחר 10 ימי-אימון. עם סיום האימונים המזורזים הורכבה לראשונה פלוגה נוספת לגדוד שנועדה בשם פלוגה ב׳, או הפלוגה הדתית.

פלוגה זו היתה הפלוגה הצעירה ביותר בגדוד ואנשיה היו רובם חדשים בארץ, העברית היתה עדיין מגומגמת בפיהם. מעטים מאוד ביניהם היו בעלי נסיון קרבי כלשהו ולמעשה אפשר לראותה כפלוגה טירונית לכל דבר. חבר-המפקדים נכנס לעבודה ביחידה זו מתוך אי-רצון, פקפוק ואי-אמון.

במצב זה עברה הפלוגה לראש-פינה ונכנסה מיד לפעולה, תחילה בתפקידי משנה (בפעולת ״המטאטא״ ו״עכברה״) ואחר כך בתפקידים עיקריים (קרב מלכיה ועוד); מכאן ואילך באזורי לטרון והנגב, השתתפה הפלוגה בכל פעולות הגדוד על גלגוליו השונים.

הפלוגה הדתית, שלא כיחידות האחרות בגדוד, הוטל עליה מיד וללא כל הכנה וקרבות מוקדמים קלים, להיכנס לקרב כבד. הקרב הראשון שלה היה קרב מלכיה בערב ה-15 במאי. תפקיד הפלוגה היה לאבטח את האגף מכיוון קדש ולמנוע הסתננות כוחות אויב לתוך עמק קדש, אשר דרכו עברו נתיבי הקשר של הגדוד עם העורף באיזור רמות-נפתלי. בקרב זה הופיע האויב מצוייד בתותחים משוריינים, מרגמות וכמות גדולה של נשק אוטומאטי. לנו היה אך ציוד קל, מספר זעום של כלים אנטי-טנקיים, מכונות-יריה וכמות תחמושת מוגבלת, יום הפעולה היה יום לוהט בחומו, ומים לא היו בנמצא.

בשלב הראשון של הקרב נזדעזעו אנשי הפלוגה. מספר הנפגעים הלך וגדל, לחץ האויב גבר, החלה התמוטטות נפשית. האנשים שהוציאו את הנפגעים מהשדה לא חזרו, הרגשת חדלון נשתלטה על כולם, שאר חלקי הגדוד החלו נסוגים תחת לחץ האויב שפעל בכוחות עדיפים. על הפלוגה הדתית, שנפגעה פחות משאר הפלוגות, הוטל חיפוי הנסיגה. הרגשת המפקדים היתה, שהיא לא תעמוד בתפקיד זה כיוון שלחץ הפצועים גבר והלך ותדהמת הלוחמים שיתקה כל אפשרות פעולה. אך לפתע היתה רוח אחרת. האנשים התחילו להתאושש, להאמין בכוחם, הדפו התקפות אויב נוספות. מחלקה אחת ביצעה פעולת נסיגה בחיפוי מחלקה שניה תחת לחץ אויב מסתער על אגפה, תוך הצלחה רבה. המפקדים תפסו את מקומם הנכון. תוך כדי קרב, התחילה היחידה להתגבר ולאחר קרב של 36 שעות חזרה היחידה כפלוגה מחושלת, בעלת יכולת פעולה, המאמינה בכוחה למרות אבידותיה הקשות (כרבע מאנשיה).

יום לאחר הקרב יצאה הפלוגה לפעולות נוספות - פשיטה על בלידה וחולה בגבול הלבנון ולהתקפה השניה על מלכיה. תפקידה של הפלוגה היה התקפת מחץ. התפקיד בוצע, למרות התנגדות האויב ומכות האש החזקות. לאחר התפוררות הגל התוקף הראשון עלה השני ותוך מאמץ עליון נכבש המישלט (הידוע כ״משלט גאנדע״). גם בקרב זה סבלה הפלוגה אבידות (אבידות גדולות יותר משאר פלוגות הגדוד באותה פעולה).

ממלכיה עברו הגדוד ואתו הפלוגה לסרפנד. קבלת-פנים במחנה זה שימשה הפצצה אוירית, אשר פגעה קשה באנשי הפלוגה הדתית דווקא, וקצין ההסברה של אותה פלוגה, נהרג.

מסרפנד יצאה הפלוגה עם הגדוד לאיזור גזר, ביצעה תפקידי פשיטה על עינבה וכבשה את אל-בורג׳, בערב ההפוגה הראשונה. במיבצע ״דני׳׳ שימשה הפלוגה בתפקידים שונים אשר באחרון ביניהם, שאמנם בוצע בשלמות, איבדה הפלוגה את מרבית אנשיה. תפקיד זה היה כיבוש מישלט חירבת קורקאר, ליד הכפר שליטה, וחסימת כביש בית נבאללה, כדי למנוע מהלגיון העברת כוחות בדרך זו. הפלוגה כותרה ע״י כוחות גדולים, מורכבים משריון, רגלים ויחידה גדולה של מרגמות. הורעשה באש קטלנית ואיבדה רבים מאנשיה, וכל זה בערב ההפוגה.

באותו קרב נפלו 45 מחברי הפלוגה ונפצעו כ-25. כשני שליש מכוחותיה יצאו מכלל פעולה. יחידה צבאית רגילה היתה לאחר זעזוע כזה, מאבדת ודאי לזמן ארוך את כושר פעולתה - לא כן יחידה זו שלא נשארה אלא מחלקה.

לאחר כמה ימים כבר יצאה המחלקה(שנקראה פלוגה) לפעולה תוקפת נוספת באיזור פלוג׳ה. מפעולה זו חזר הגדוד לסרפנד במטרה להתארגן לקראת יציאתו לנגב. הפלוגה קיבלה אנשים נוספים, טירונים, הרכיבה את מחלקותיה מחדש, וכך חזרה לימי ראשיתה, הסתגלה מחדש לקרב, וגיבשה את רוח היחידה.

בסיום פעולתה, שהיה בו גם מעין פיצוי לפלוגה זו שסבלה אבידות רבות כל-כך, שוחרר הנגב מהמצור המצרי. בקרבות על פתיחת הדרך איבדה הפלוגה שוב מספר ניכר מאנשיה. עם סיום פעולות הגדוד בנגב ושובו לצפון להתארגנות מחדש, הפכה פלוגה זו לפלוגת מופת במשטרה החיצוני והפנימי כאחד.

פרשת הפלוגה דומה היתה לשל פלוגות רבות, אבל אופיה הדתי, הלחימה העקשנית, ההתגבשות בתנאים על-אנושיים, ההתגברות על זעזועי המלחמה אגב קליטת אנשים חדשים שכולם היו עולים מקרוב באו - ראויים לציון ושבח. התמסרות המפקדים יחד עם רוח הגבורה וכוח האמונה שפעמו בלב כל איש ביחידה, עשו אותה ליחידה לוחמת למופת.

 

אסף

 

(אסף היה מפקד הפלוגה הדתית בתחילת דרכה)