מכתב ממיכל
צילה שלום!
אינני יכולה לבוא מחר לבאר־שבע — אבל יש לי צורך נפשי גדול להגיד לך מה היה גדעון בעיני במשך השנים שגדלנו יחד, ואחר כך. למרות שנפגשנו מעט מאוד בעשר חמש־עשרה השנים האחרונות.
בראש השנה בביקור שלכם בגבע, נפגשנו בפעם האחרונה, וכמו בכל הפגישות הספורות שלנו בשנים האחרונות, לא יכולתי שלא להתפעל ממנו — עדין, חייכן, מתעניין ויפה. כל פעם שראיתי אותו — בכל פעם שהיה מגיע להלוי (הוא הרי שכן של הורי), היה מציץ אלינו להגיד שלום וכמה מילים — התפעלתי איך היה נעשה יפה כל פעם, וכזה נעים ועדין. ואני הרי זכרתי את גדעון שהיה תמיד החריף, המבריק והחכם שבכיתה, ויחד עם זאת היה כל כך ציני לפעמים — סגור ומסוגר. הציניות שלו בתור ילד מתבגר הפחידה אותי לפעמים — היום אני מבינה שרק בחור רגיש ועדין כמוהו היה זקוק למין שריון, מין מסכה של ציניות כלפי חוץ. את גדעון שיצא מהקליפה כמעט ולא הכרתי, רק הרגשתי שזה בעצם היה צפוי, לא? כשמתבגרים זקוקים פחות למסכות, והתפעלתי ממנו כל פעם מחדש.
בכיתה הוא היה המבריק מכולם, כלפי חוץ נראה שהכל בא לו בקלות — אבל היו סימנים, גם אז, אני שמתי לב, שהיתה לו גישה רצינית יסודית ללימודים. בהכנת השעורים שלו לא היתה אף פעם ציניות, ושום זילזול. ומי כמוני זוכרת זאת — הייתי זקוקה למחברות שלו כמו אוויר לנשימה, הסיכומים שלו היו תמיד מלאכת מחשבת, וכתב ידו ברור ונהדר, כתב כזה אי אפשר היה למצוא אצל אף אחד.
הוא לא היה מדבר הרבה בשעורים, אבל היה כנראה מקשיב מצויין ומרוכז, כי ההערות שלו היו תמיד קולעות כאלה, מדויקות כאלה.
אני מרגישה שהייתי רוצה להכיר אותו בתור בחור מבוגר כי בתור נער וילד הוא היה מסתגר תמיד תחת מסווה. זה רק מראה לי, על איזה אוצרות של רגש והבנה הוא היה צריך לכסות אז.
הידידות שלו עם זאב קליין — אני ראיתי אותה איך שהיא התחילה. את יודעת, אבא ואמא שלי היו האפיטרופסים של זאב. זאב התחיל להביא את גדעון אלינו לחדר כל ערב במעט, הם היו משחקים שח שעות, אני לא זוכרת שהם דיברו הרבה, להיפך, נדמה לי שתמיד שיחקו יחד רוב הזמן, אבל מין אחדות כזו ומין רצינות כזו ביחסים אצל שני ילדים לא ראיתי אף פעם.
אני זוכרת שקנאתי בגדעון, כי זאב היה קצת כמו רכוש פרטי שלי, ובכל זאת אני זוכרת שידעתי להעריך את הידידות והרצינות העמוקה הזאת ביניהם — והיינו ממש רק ילדים, בני תשע—עשר. אני בכלל לא זוכרת שכאשר שיחקו יחד צחקו או התפרעו, כאלה שקטים ורציניים, ואם מדברים אז בלחש — ושעות של שח.
צילה יקרה — לנחם אני לא יכולה, רק לאחל לך שתהיי חזקה. איך ממשיכים לחיות עם האבידה הזאת רק את יכולה לדעת. גדעון — כמו שראיתי אותו בשנים האחרונות היה נהדר בעיני... וכזה ישאר.
שלך מיכל