על אילנה
כתבה רחלה רז
אני כותבת על אילנה, ליבי בוכה, ועיני זולגות. אינני מסוגלת, ואינני רוצה לחשוב על אילנה בלשון עבר, בשום אופן. אינני מקבלת את אי היותה איתנו, ואינני יכולה להשלים עם זאת, שלא נראה אותה בינינו. אני רואה אותה, הולכת, הליכה גאה ושלוה, אני שומעת את קולה בדברה ובצחוקה, אנו משוחחת איתה ומתייעצת ושואלת. בבוקר מתעוררת בהרגשת מועקה ועצב נוראים. אני מנסה לגלגל את הזמן אחורנית, ואני צועקת אליה - אילנה, זהירות התחזקי, החזיקי חזק! - אך לשוא. כך פתאום בהינף של שניה - ואין אדם.
כל שהיה - יופי, שמחה, אהבה, תוכניות, מחשבות, רצונות - טרח! התפוצץ נגמר ואיננו - לאן כל זה נעלם?
אני זוכרת אילנה של ריקוד, עדינות, יופי וחן. אילנה משתתפת בלהקת הריקודים. ואנחנו בקהל מסכמות - אילנה רוקדת הכי יפה בגבע, בריקודי החגים - מתבלטת בתנועותיה היפות, השואפות לשלמות, מבלי שהיא מתאמצת או מבליטה עצמה, בריקודי יום שישי בערב, תמיד משתתפת, תמיד מושכת תשומת לב, מלאת חן ויופי.
הספד
כתבה נירה
אילנה, חברה יקרה של כולנו, ככה פתאום ובחטף נלקחת מאיתנו. איך אפרד ממך? איך אבטא במילים דברים, שהדעת אינה תופסת? את הכאב הצורב, את היגון העמוק, את התחושה הנוראה של אזלת יד וזעם עצור מול הגורל העוור, אשר קטף אותך ואת עוד במיטבך?! העיניים דומעות, והקול בוגד מבכיו של הלב. מדוע? למה? אין תשובה ואין ניחומים.
בת כמעט 52 היית, כבר לא עלמה לפי גיל, אבל עלמה ואשה בכל ישותך, נאה, זקופה, חזותך צעירה הרבה מגילך, ובפעילותך - תמיד נמרצת, תמיד עם יצירה חדשה, ראשית דרך ועשייה. וכהרגלך - הכל בשקט, באחריות, עם מחשבה וראיה כוללת ובצוע מושלם עד לפרטים.
רצים לנגד עיני ובמוחי, בערבוביה ובגודש זכרונות ותמונות מחייך ומהכרותי אתך כבר למעלה מ-30 שנה ואיני מצליחה לעשות בהם סדר.
אני זוכרת אותך כאילנה של עבודה חינוכית משותפת רבת שנים, בצד מקצועך כמורה לחינוך גופני - לקחת תמיד חלק פעיל ומרכזי בדברים היפים של חיי ביה״ס: חגים, מסיבות סיום שנה, מסיבות נושא משותף ועוד רשימה ארוכה. את מרבית המופעים החשובים יצרת והעמדת, כאשר את מצליחה לשלב דמיון ויופי של צבע, מוסיקה ותנועה - יחד עם איכות של תוכן. כמו עם שרביט מנצחים ידעת לשתף ולהפעיל שפע של ילדים שובבים יחד עם מורותיהם.
מחזור ח'
לא מזמן עברנו את מחצית הדרך, ועוד כל כך הרבה זמן להביט קדימה. והנה הצעירה בכתתנו והחמישית שכבר נקטפת מאתנו טרם עת. לדבר על אילנה בעבר, פשוט לא ניתן לתפיסה כל רגע אני מצפה שתופיע דמותה התמירה והצעירה מכפי גילה על איזה שביל. רסיסי זכרונות מן העבר עולים לפני.
אילנה הילדה - אחרי הצהרים, רצים לגן הבית לעבודה, אחרנו את הטרקטור. במורד הכביש אילנה נופלת. ניגשתי אליה ולחרדתי אני רואה שהאצבע שלה מעוקמת לגמרי.
שבר קשה שסימניו נשארים לתמיד. אבל היא לא הוציאה הגה מהפה. גם כשחלתה בסכרת מעולם לא שמעתי אותה מתלוננת. אילנה הנערה - גיוסים בהוצאת תפוחי אדמה. שם התחיל הרומן עם יואל שהוביל בסוף לחופה ולהקמת משפחה יפה. אילנה הסבתא הצעירה - מתמוגגת מהנכדים. ממש פורחת אתם.
אבל מה שאפיין את אילנה - הופעה מטופחת ולבושה יפה. לכן העבודה במתפרה כאילו נוצרה עבורה.
נכנסה לעבודה במלוא המרץ, עם הרבה רעיונות ותוכניות, להפוך את המקום לרווחי.
רוח צעירה נשבה באופנתיק וכשנכנסת תמיד התקבלת בסבר פנים יפות ועם רצון לעזור.
במידה ולא מצאת מה שרצית, תמיד היתה מוכנה להביא במקום ולייעץ. כעת הכל נקטע באמצע.
רחל שלו