הספד
כתבה נירה
אילנה, חברה יקרה של כולנו, ככה פתאום ובחטף נלקחת מאיתנו. איך אפרד ממך? איך אבטא במילים דברים, שהדעת אינה תופסת? את הכאב הצורב, את היגון העמוק, את התחושה הנוראה של אזלת יד וזעם עצור מול הגורל העוור, אשר קטף אותך ואת עוד במיטבך?! העיניים דומעות, והקול בוגד מבכיו של הלב. מדוע? למה? אין תשובה ואין ניחומים.
בת כמעט 52 היית, כבר לא עלמה לפי גיל, אבל עלמה ואשה בכל ישותך, נאה, זקופה, חזותך צעירה הרבה מגילך, ובפעילותך - תמיד נמרצת, תמיד עם יצירה חדשה, ראשית דרך ועשייה. וכהרגלך - הכל בשקט, באחריות, עם מחשבה וראיה כוללת ובצוע מושלם עד לפרטים.
רצים לנגד עיני ובמוחי, בערבוביה ובגודש זכרונות ותמונות מחייך ומהכרותי אתך כבר למעלה מ-30 שנה ואיני מצליחה לעשות בהם סדר.
אני זוכרת אותך כאילנה של עבודה חינוכית משותפת רבת שנים, בצד מקצועך כמורה לחינוך גופני - לקחת תמיד חלק פעיל ומרכזי בדברים היפים של חיי ביה״ס: חגים, מסיבות סיום שנה, מסיבות נושא משותף ועוד רשימה ארוכה. את מרבית המופעים החשובים יצרת והעמדת, כאשר את מצליחה לשלב דמיון ויופי של צבע, מוסיקה ותנועה - יחד עם איכות של תוכן. כמו עם שרביט מנצחים ידעת לשתף ולהפעיל שפע של ילדים שובבים יחד עם מורותיהם.
אזכור אותך תמיד כאילנה של תרבות וחיי הקבוצה. מעמידה חגי מחזור בביה״ס האזורי. מארגנת ומתכננת מסיבות חג גבע ומכינה את ההופעות והריקודים. נדמה לי כי השיאים בפעולתך. זאת היו חג היובל של גבע, ולפני שנים מספר - הערב המרגש והנפלא ליובלה של קבוצת גורדוניה בגבע.
אזכור אותך גם כאילנה, היודעת בתוקף נסיבות החיים - להפרד ממקום עבודה אחד וללמוד ולהתחדש ולבנות לעצמך כר פעולה חדש. כך עם סיום עבודתך בביה״ס למדת חינוך מיוחד במחול ועבדת ב״תחנה״ לעזרת ילדים נזקקים, כך כאשר נכנסת לעבודה בשקדיה, וכך לאחרונה עם שובך לאחר שתי שנות שליחותכם בארה״ב ־ בהקמת ״בגד גבע״. עם המון לבטים ומול דעת קהל לעתים ספקנית ולא קולטת את החידוש - הצלחת כדרכך בשקט ובסדר להקים מוסד, שהוא גם מפעל וגם מספק את השירות הקשה - ותמיד בסבר יפות לכל הנכנס בשערי האופנתיק המחודש. תענוג לבוא, למדוד, להזמין ולהתיעץ בטעמך הטוב.
בעיקר אזכור אותך כאילנה של משפחה. כבת בכורה למשפחת קייצקי - גדלת על שורשים עמוקים באדמת הגבעה הזאת, וכאילנה של משפחת פרנס - בנית עם יואל במשך קרוב ל-30 שנה בית מלא חום ופעילות והדדיות. את נותנת ליואל משענת בפעולתו הענפה במפעלים ובחברה ויואל מעניק לך סיוע ותמיכה בכל מעשיך ותוכניותיך.
אזכור אותך כאילנה האם - כאמהות וכמורות גדלנו וחנכנו יחד את הבנים. קשה למצוא אמהות כל כך שקטות ורגועות מכו שהיית את לילדיך. הדאגות המכרסמות והצער של גידול וחינוך - אף פעם לא נראו כלפי חוץ. כאילו מנת חלקך רק האהבה והנחת. כך היה גם כשיצאו הבנים לצבא - ושרתו בקו שלפני הקו הראשון הדאגות - פנימה וכלפי חוץ - חיוך, שלוה בטחון.
ומה גדלו האושר והשמחה - עם נשואי רענן וסמדר ועם לידתם של הנכדים. כמה יפה היה לראותך סבתא צעירה ויפה משתעשעת ומסייעת בטיפוח בטיפוח הדור הרביעי למשפחתך. לבסוף - אזכור אותך תמיד כאילנה של מחול. מחול וחלום בנויים מאותם אותיות ואותו משקל. המחול היה חלום חייך. חוללת במסיבות, בחוגים ובלהקות. יצרת מחולות וכשכבר לא עסקת בפעילות מחול - נשארה לך אהבת המחול ואמנות המחול.
ובערב סתיו יצאת שופעת שמחה ואושר אל מופע מחול נפלא ועמוסת חוויית מחול יפה וגדולה - מן הדרך הביתה לא שבת.
אילנה יקרה , יש עוד המון דברים לומר לך. יתכן כי מעולם לא היו נאמרים אם היה מסלול חייך נמשך כמו שרצית את וכמו שרצינו כולנו.
משפחה יקרה, יואל, אסתר, שלושת הבנים, סמדר והנכדים, האחים והאחות וכל השבט הענף - כל הזמן עולה בראשי השורה מהזמר: ״... שוב עוברים ימינו ובוכים ...״ עצוב, עצוב כל כך עצוב. לא אנחם, רק אומר, כי כולנו אתכם ומי יתן והשתתפותנו העמוקה בצערכם תוכל לחזק במקצת את רוחכם לימים שיבואו.
את זכרה של אילנה שלכם ושלנו נשמור בליבנו תמיד
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים
נירה