פאפא
כתב גדעון גלילי
עדיין כל בוקר, ביושבי לאכול אני מחכה לך שתופיע לשולחן. לשמוע ממך מה טוב ורע, על חוויות היום, הן בהסעות הנזקקים, על המחשב החדש שקנית, על הטיולים לחו״ל וכמובן מחוכמות בן הזקונים. ומשום מה אינך מופיע.
הייתכן שאתה לוסטיג, שאהבת לחיות, פתאום בן יום שכבת ולא קמת? זה לא מתאים, אבל העובדה קיימת, לצערי.
כן לוסטיג, אהבת אנשים וחברה וזה ראית בכל אשר עשית. בתחביבים שעמם אהבת לשתף אנשים: בתכשיטים, בצילום, בבולים, בגידול דגים... היית כולך בתוך התחביב ושוכח לפעמים אשר מסביבך.
אהבת להיות חובש בצבא. וכן, יצאת להרבה טיולים של החטיבה כחובש. תמיד היה לך קשר עם האנשים שעבדו איתך. תמיד החדר שלכם היה מלא באותם אנשים שהיה לך מגע איתם. אהבת לשמוע ולהשמיע.
כן, עסקת בבישול. אהבת לבשל ולא פעם, כפלחים, טעמנו ממעשה ידיך וגם נהנינו. בכלל אהבת לעסוק בפעילות ציבורית.
באופן די טבעי היית רב״ש בגבע ושוב היית שותף פעיל בשטח הצבאי וכן בקשרים עם המפעלים, הצבא ומשמר הגבול והיה לכם בית פתוח, בלי להתחשב בזמן. כשאני מסתכל ומנסה לסכם, בסך-הכול אהבת את החיים וניסית לקחת כל שניתן מהם, עם המגבלות.
תמיד החוויות שהיית מספר היו עם הומור ונטיה למין היפה, וכן, לא התביישת להגיד בפניו של כל אחד את אשר היה לך להגיד לו, ולקבל הערות ולהמשיך להיות חברים. ולמשפחה - עדה, רן ומתי,
שיהיו לכם זכרונות טובים מאבא, כן, התיתמתם מאמא ומאבא.
ולך חנהל׳ה,מה אנחם אותך? שיהיה לך הכוח לזכור, להמשיך לחיות ולגדל את יוחנן שפאפא כל כך התגאה בו.
יהי זכרך ברוך
חברך גדעון גלילי